“אין עיר שמהווה מודל עבורי, כי אין עיר כזו בישראל. אני מקווה ליצור פה מודל מצליח”

שוחחתי עם ד"ר עליזה בלוך, ראש העיר של עיריית בית שמש, שמבחינתה זוהי העיר היפה בישראל. המסר שלה הוא שהחיים שלנו יהיו טובים יותר אם נבין שזה תלוי בנו. "צריך להתאמץ לייצר מציאות אופטימית ולייצר משמעות. זה יכול להצליח". //יפית טאוב

אני משוחחת עם ד”ר עליזה בלוך, ראש העיר של עיריית בית שמש, בימים בהם היא סוגרת שנה בתפקיד. רוב חייה עברו בעולם החינוך. היא החלה כמורה וסיימה כשברזומה שלה ניהול רשת בתי ספר והקמת בית ספר להכשרת מנהלים. לו הייתה נשאלת בימים ההם אם תכנס לעולם הפוליטי, התשובה שלה הייתה כנראה שלילית לחלוטין. אבל יחד עם זאת המעבר לפוליטיקה היה טבעי בשבילה.

“הרגשתי שהמציאות מחייבת יציאה מאזור הנוחות,” היא אומרת, “אי אפשר רק לשבת בבית ולקטר. המחוייבות שלנו היא לקחת את המציאות ולראות איך ניתן להפוך אותה לטובה יותר. יצאתי למסע מורכב מאוד, אבל חשבתי שהרעיון חשוב מספיק כדי שאתאמץ להצליח. אני מוכרחה לומר שבתחילת הדרך לא הקיפו אותי אנשים שאמרו ‘עליזה, זה רעיון טוב’. מלבד המשפחה, שתמכה מאוד, התגובות נעו בין ‘חבל עלייך, התדמית שלך תישחק’ לבין ‘את מייצרת תקווה חסרת סיכוי, זה מהלך חסר אחריות’. הסקאלה הזו מספרת סיפור עמוק יותר, והוא היכולת להגיד לעצמנו כמה נפעל בזכות דברים שאנשים אחרים אומרים. המסקנה הפרטית שלי היא שאם שומעים לכל מה שאומרים, אז לא עושים הרבה”.

אחריות בלעדית

בין ניהול בית ספר לניהול עיר יש מימד משותף- הניהול. “לעיתים יש דמיון. לא משנה אם מנהלים אנשים, תהליכים או תקציבים,” מסכימה ד”ר בלוך, “אבל בכל זאת מדובר על שדה אחר לחלוטין שהמאפיין העיקרי שבו הוא אינסופיות. אין תחום שאני לא נוגעת בו. את התושב לא מעניין שאין ממשלה, שנכנסתי לתפקיד כשהעיר בגירעון תקציבי גדול, או שהדברים שהוא מבקש נמצאים תחת אחריות של מישהו אחר ברמה הלאומית, הוא רוצה שירות ומבחינתו הכל באחריותי”.

אני מבקשת מד”ר בלוך למנות דוגמאות לפניות ביזאריות, והיא צוחקת, ובוחרת לשתף בדוגמאות קטנות דווקא. “זה מתחיל משיחה ביום שישי בצהריים שבה תושב מתלונן שהוא חייב רופא עיניים ומדוע אין רופא זמין כעת. ממשיך בשיחה של תושבת שמספרת שבנה הוציא רישיון והוא רוצה לקחת את רכבה, ומדוע אין חוק שאסור לילדים לנהוג בשעות הלילה. וגם: איך זה שיש כל כך הרבה פקקים בכביש- למה אני לא פותרת את זה?… לעולם לא אענה בתגובה: זו לא אני, זו בעיה של… אני חייבת להיות בשביל כל אחד ובשביל כל אחת במלוא מאת האחוזים”.

אני מהרהרת בקול שהקושי הגדול בתפקיד שלה הוא העובדה שלעולם לא תצליח לרצות את כולם, והיא מסכימה בפה מלא. “אין שום סיכוי שיהיו מרוצים ממני. מורים ומנהלי בית ספר, לפי החוויה שלי, הם אנשים אהובים. ראשות עיר היא סיפור אחר לגמרי. הרי חלק מהבלגן בעיר זוהי סוגיית המשילות- כדי שהעיר תיראה טוב צריך לאכוף בניה וניקיון. תמצאי לי אדם ששולח פרחים אחרי קבלת דו”ח; אם יש לי הקצאה לבניית בית ספר אחד, ברור שמי שקיבל מבנה יהיה מרוצה וכל השאר הופכים בין רגע ממלאי תקווה למתוסכלים; אם אני מחליפה עצים ברחוב אחד, התושבים בו ישמחו מאוד, והתושבים ברחוב השני יכעסו למה לא הוחלפו העצים גם אצלם. אין לזה סוף, ואני חושבת שהתפקיד שלי הוא להבחין בין רעש רקע לבין אמת”.

תוכלי לתת טיפ לפיתוח היכולת לסינון רעשי רקע?

“ראשית, להבין שחלק מהאנשים מדברים מהמקום שכואב להם. כשאת מבינה שזה שלהם ולא קשור אלייך, התמונה מקבלת מראה שונה לחלוטין. הנקודה השניה, שאני חיה ונושמת אותה, היא לוודא בכל דקה האם העיסוק בעניין מקדם אותי או מעכב אותי. אם מעכב- הוא לא רלוונטי, ולא משנה כמה כעס יש בצד השני. כשאת משלימה עם העובדה הזו, הכל קל יותר, ולא כל תגובה משתקת אותך. יחד עם זאת, מותר להגיד טעיתי ולהתנצל. אני מוצאת את עצמי עושה זאת לא פעם”.

צילום: עמית לוי

לב הטבע

אני מבררת האם היה סיפור מסוים שהיווה את הטריגר לעזוב את תחום החינוך, וד”ר בלוך מגלה כי הטריגר הוא מחשבתי. “הגעתי לכל משבצת בה ישבתי במהלך חיי כתוצר של מחשבה- האם אני משפיעה מספיק על המציאות. כשלא השפעתי מספיק, עשיתי את הפעולה הבאה. זו הסיבה שניהלתי בית ספר, זו הסיבה שכתבתי ספר, וזו גם הסיבה שאני ראש עיר. אם היית שואלת אותי כילדה- אני חושבת שלא הכרתי את המילה, אבל היום, למרות שזה היה מביך בפורים לראות ילדים שמחופשים אליי, זה כיף גדול לגלות שילדים חולמים להנהיג”.

אנחנו עוברות לדבר על בית שמש כעיר בתנופה, וקולה של ד”ר בלוך נצבע בהתלהבות. “בית שמש ממוקמת באחד המקומות היפים ביותר בארץ, בליבו של עמק האלה. העיר היא עיר של טבע, יש בה אתרים ארכיאולוגים והיא טובלת בלב יער וירק. התפקיד שלי הוא למקסם את הדבר הזה, לאפשר לו להתרחש, ויחד עם זאת לשמור על הריאה הירוקה. זה אתגר תכנוני עדין ומורכב. למשל, אל העיר מוביל כביש שלושים ושמונה, כביש בעל נתיב אחד לכל כיוון. עיר של מאה ושלושים אלף תושבים לא יכולה להתקיים עם כביש כזה, והפקקים שם בלתי נסבלים. מצד שני, הכביש חותך את תל בית שמש, אתר ארכיאולוגי יפהפה. וכאן נולד הקונפליקט כיצד לשמור על ערכי ההיסטוריה ועל התיירות ובאותה נשימה לאפשר תנועה סבירה. זו יכולת מורכבת מאוד. הפיתרון אליו הגענו הוא גשר בין שני חלקי התל”.

התחדשות עירונית היא ה”בייבי האמיתי” שלה. “בבית שמש קיימות שכונות ותיקות רבות מתקופת המעברה. אני רואה בהתחדשות עירונית יעד חשוב, משום שהוא גם משפר את איכות החיים של האוכלוסיה שמתגוררת שם כעת וגם מסוגלת למשוך צעירים לשכונות הללו, מה שמהווה מתכון נהדר להטרוגניות ולאינטגרציה חברתית. אני מאמינה בתהליך הזה בכל ליבי.

“כשאני יושבת מול התושבים הותיקים, שזה משהו שאני עושה ברמה האישית רבות, אני מוצאת את עצמי מול אישה בת שבעים, שעלתה לארץ לפני חמישים שנים, ומבחינתה זהו הבית שלה. זה מה שהיא אוהבת וזה העוגן שלה. אבל השכונה מלוכלכת, המדרגות שבורות, הנכדים לא אוהבים להגיע, וזה בטח לא טוב לה. היא נקרעת בין הרצון לבנין גבוה והיפה לבין הפחד מהשינוי. אני, כמובן, לא יכולה להוביל שום שינוי בלי שהיא תרצה בו בלב שלם. אני מסבירה שהעבר חשוב ושיש לנו המון כבוד למסורת, אבל אני רוצה שיהיה לה טוב. אני חווה את סיפורי הדמויות הללו כל הזמן”.

בית שמש ממעוף הציפור, רווח הפקות

צילום: רווח הפקות

חווית יצירה

החזון הוא לייצר עיר תיירותית, מלאת תעשייה ומקום שצעירים רוצים לחיות בו. “הדבר החשוב ביותר שקרה השנה בבית שמש מבחינתי, הוא שמשרד הפנים פרסם נתונים לפיהם לראשונה מזה עשור מגמת עזיבת הצעירים את בית שמש נבלמה. התפקיד שלי הוא לעצור את העזיבה לגמרי. כעת אנחנו עובדים על תכנון של שלושה בתי מלון ועל הקמת אזור תעשיה גדול מאוד. האמירה שלי היא אמירה מודעת- לא להכנס לחווית הישרדות, אלא לחוויות של בניה, של תקווה ושל יצירה”.

הזכרת המיזמים החדשניים: בתי מלון (תושבות בית שמש, שמנה לב!) גורמת לי להרים גבה, דווקא משום שרק דקות ספורות קודם לכן הזכירה ראש העיר את הגירעון התקציבי הגדול. לפני שקופצים למקומות חדשים, לא אמורים להשלים פערים? לבנות כיתות לימוד חסרות, למשל? הרי גם התקציב וגם הזמן הם משאבים מוגבלים?

“זו בדיוק השאלה,” מסכימה ד”ר בלוך, “יש שתי אפשרויות. הראשונה היא להיות עסוקה בהישרדות ולסגור את מה שיש עכשיו. אולי גם לפנות בתלונות להיררכיה הגבוהה שהביאה למצב שבו יש כאן אלפי יחידות דיור חדשות מבלי שיוצרו במקביל די מקומות עבודה. אבל לדעתי, מי שמדבר בשפה של הישרדות לעולם לא יצמח. עיירות שעסוקות בעיבוד ה’אבל’ אינן יכולות לצמוח. הרעיון שלי הוא לעשות בו זמנית גם וגם. זה חלק ממיתוג גאוות יחידה. מישהו מהמשרד אמר לי- ‘איך את מדברת על פארק, כשאין לך את זה ואין לך את זה בעיר?’ ואני טוענת שהיכולת שלנו לבנות תדמית למקום נעוצה בהנעת מספר גדול של תהליכים בו זמנית. העיר בית שמש בעיניי היא המקום הטוב ביותר לגור בו. ואחד הדברים המרגשים בעיניי הוא שכאשר שיווקנו לפני מספר חודשים אזור תעשיה גדול, כל המגרשים נמכרו בבת אחת בלי יוצא מן הכלל. אני חושבת שהדברים קשורים לכך שאנו מביאים רוח אחרת. יזמים רוצים מקום מדהים, איש לא רוצה מקום מסכן”.

כדי לייצר מקומות תעסוקה, מעודדת עיריית בית שמש בראשותה של ד”ר עליזה בלוך משקיעים ויזמים להגיע לעיר. “אנחנו מקימים מגדלי הייטק למיניהם ומייצרים מקומות עבודה בתחום הסיעוד, בתי אבות ותיירות. אני חושבת שלהשאיר עיר במצב של עוד מענקי איזון ועוד הנחות זה לא נכון. כרגע מדובר על קביים שנצרכים לתקופה, אבל אם ננגיש את מקומות העבודה לתושבים, הסיטואציה תהיה אחרת”.

מה המסר שאת מעוניינת להעביר לקוראות ‘אשת’?

“אין תקרת זכוכית. תעזו להשפיע. כל אחת יכולה. החיים שלנו יהיו טובים יותר אם נבין שזה תלוי בנו. אין לנו על מי להלין, צריך להתאמץ לייצר מציאות אופטימית בעלת משמעות. זה גם עלול להצליח”.

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *