האושר שמתחת לגשר

היום בו גיליתי ששחור ולבן הם לא באמת צבעים היה יום די מוזר. כלומר, הוא היה יום רגיל בהחלט. אבל הידיעה הזו הייתה ידיעה מוזרה. אני זוכרת שקימטתי את המצח, וניסיתי להבין מה פירוש. הלא שחור לא דומה לשום צבע אחר וכך גם לבן. ואז הוכח לי, שחור על גבי לבן, כי השחור הוא פשוט היעדר אור והלבן הוא תערובת של כל הצבעים הקיימים. נזכרתי בכך בתהליך הכנת הכתבה, כשהסתבר שהאושר הוא לא באמת תחושה. הוא… ובכן, בשונה מהשחור והלבן, די קשה להגדיר אותו. הוא מושג חמקמק ואופנתי שכולם מחפשים ולא כולם יודעים שהוא נמצא ממש מתחת לאף. בכוס הקפה, בעט שנמצא במקום בדיוק כשצריכים אותו ובריח הנעים של מרכך הכביסה. המציאי את האושר שלך מחדש.

//שירה אמיתי

אין חולק על כך שאיכות החיים בשנים האחרונות עלתה משמעותית. אם פעם אנשים נאבקו על משימות קיומיות כמו לפקוח את העיניים בבוקר ולא לעצום אותן לנצח תחת מגפו של קלגס תורן, כיום רובנו המוחלט חיות טוב. אבל באופן מפתיע רמת האושר לא עלתה כמצופה יחד עם רמת החיים. מה שעלה הוא מספרם של מרשמי התרופות נוגדות הדיכאון שמונפקים תכופות. אנשים כיום חרדים יותר, ולא במובן הדתי, עצובים יותר, מתוסכלים יותר, בודדים יותר ועסוקים במרדף בלתי פוסק אחר מושג חמקמק ששמו ‘אושר’. אם תשאלנה פסיכולוגים, הפרדוקס הגדול הוא שהמרדף המדובר אחר האושר גורם לאומללות.

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, הגה את המחקר הבא: הוא ביקש מקבוצה בת תשע מאות אמהות לדרג פעולות יומיומיות מבחינת רמת האושר שהן מסיבות להן. ברשימה היו פעולות כמו- לבשל, לצאת לעבודה, להיות עם הילדים, לנקות אבק ועוד. בין הפעולות שכבשו את ראש המשימה הייתה השהייה במחיצת הילדים. אבל כהנמן לא הסתפק בזאת. הוא צייד כל משתתפת במכשיר ביפר, ואחת למספר שעות צפצף המכשיר באופן רנדומאלי עם השאלה- מה את עושה כעת ועד כמה את מאושרת. המטרה הייתה לבחון את רמת האושר בזמן אמת. התוצאות המפתיעות היו שרמת האושר משעות השהייה עם הילדים צנחו כל כך, עד שניקוי אבק הייתה פעולה שזכתה לרמת אושר גבוהה יותר.

מסקנות המחקר של כהנמן היו מעניינות. הוא טען כי קיימים שני סוגי אושר. האחד הוא האושר האמיתי שחשים תוך כדי רגעי החיים. הוא כינה את האושר הזה בשם “האני שחווה”. לעומתו, קיים אושר מסוג אחר, שהוא הצורה בה אדם מגדיר את חייו או חושב עליהם כשהוא מסתכל עליהם באופן כללי. הוא כינה את סוג האושר הזה “האני שזוכר”.

יכולות להיות שתי נשים אשר חוות אותה רמת אושר רגעי, אך כשהן מסתכלות על חייהן ממבט על, האחת תגדיר את חייה כמאושרים מאוד, והשנייה תהיה לא מרוצה בעליל. ומן הצד השני, יכולות להיות שתי נשים שתהיינה מרוצות מחייהן באותה מידה, על אף שמאורעות חייהן שונים מאוד זו מזו. נניח, אחת מרוויחה משכורת בעלת חמישה אפסים והשנייה חוזרת עם שכר מינימום. או אחת חיה מול נוף הרים עוצר נשימה והאחרת חיה בקומה שלישית בדירה צפופה וחסרת כיווני אוויר. שזה מעניין, כי מקובל לחשוב שכסף או מזג אוויר טוב יותר אמורים להשפיע על רמת האושר שלנו. הנה סקופ עובדתי: הם לא.

מנגנון מופלא

הדעות בין החוקרים חלוקות לגבי השאלה באיזה “אני” כדאי להשקיע יותר אנרגיות. זה שזוכר או זה שחווה. אם תשאלנה את כהנמן, הוא יאמר שעדיף להשקיע בחוויות האמיתיות. אבל חוקרים אחרים יאמרו שה”אני שזוכר” חשוב יותר. כי כאמור, הזיכרון הזה קצת לא אובייקטיבי, ונוטה להיות מוטה מהשפעות שונות.

כשמדברים על הטיה, אי אפשר להתעלם מאפקט הזמן. מחקרים הוכיחו כי אנשים שזכו בלוטו בזכייה כספית בסדר גודל של עשרות מיליוני שקלים ואנשים שאיבדו איבר היו מאושרים באותה מידה לאחר שנה. זאת על אף שכל בר דעת מבין כי זכייה בלוטו היא אירוע משמח ואילו איבוד איבר הוא חוויה קשה. המחקר הוכיח כי אפילו טראומות חיים קשות השפיעו על רמת האושר של הנחקרים במשך שלושה חודשים בלבד. לאחר זמן זה, למעט מקרים בודדים יוצאי דופן, הסתבר שאין לכך שום השפעה על רמת האושר של האדם.

הנקודה שהמחקר חתר אליה הייתה שאושר אינו דבר שתלוי במאורע חיים כלשהו. ועל כן, כל אחת יכולה להגיע אל האושר, מבלי תלות במאורעות חייה. במילים אחרות, מסתבר שכל אדם מצויד במנגנון פנימי מופלא שמאפשר לו ליצור אושר בצורה מלאכותית בחייו. והשוס הגדול הוא, שאושר מלאכותי ואושר טבעי, שנוצר מפעולה שמוגדרת בעיני כולם כמסבת אושר- כי האדם מקבל בה בדיוק את מה ששאף אליו- הינם “איכותיים” באותה מידה, אם אפשר לדרג אושר במונחי איכות.

הסתבר כי האושר המלאכותי, זה שנוצר לאחר שהאדם טרח להסביר לעצמו למה עליו להיות מאושר מהמאורע שהזדמן לפתחו, השפיע באופן אמיתי לחלוטין על החיים. שכן כשיוצרים אושר, ולא מנסים למצוא אותו, העולם שסביבנו הופך לטוב יותר באופן בלתי מודע.

את הנקודה הזו הדגימו לא רע חוקרים מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה. החוקרים לקחו מספר בקבוקי יין זהים. הם הורידו מהם את תוויות הזיהוי והצמידו להם תוויות מחיר שונות. לכל בקבוק הוצמד מחיר רנדומאלי, כאשר כזכור מדובר על אותו יין באותה עלות. הנבדקים התבקשו לטעום את היין ולדרג את טעמו. באופן מפתיע היין ה”יקר” היה טעים יותר לרוב הנבדקים. המוח שלהם תרגם את הספרות שהוצמדו לו כאיכות, וממילא לדעתם הטעם היה צריך להיות טוב יותר. הם לא אמרו זאת מן השפה אל החוץ. סריקות MRI הוכיחו כי הם אכן נהנו יותר מהיין שחשבו שהוא יקר יותר מאשר מהיין שחשבו שהוא זול. המחקר הזה מוכיח כי לא המציאות היא שקובעת, אלא הצורה שבה אנו מספרות לעצמנו את סיפורה של המציאות היא זו שקובעת.

הדרך אל האושר

הנקודה השנייה שנובעת מהמחקר היא שכפי שכדי להיות בכושר לא מספיק לבצע תרגילי ספורט פעם בעשור, כך כדי להיות באושר לא מספיק לחוות חוויה מסעירה אחת. יש צורך בתחזוק תמידי של השריר הזה. וכבר אמר מי שאמר- מי שמסוגלת לשמוח מבננה בשלה, תוכל לשמוח מכל דבר. ומי שממתינה לאושר שיגיע אחרי שתתחתן או שתלד או שתמצא עבודה טובה או שתפרוש או שתחתן את הילדים או שתעבור דירה או… כנראה לא תמצא את האושר לנצח.

הנה כמה תרגילים שמציעה הפסיכולוגיה החיובית להגברת מנת האושר היומית. חשוב לציין כי הפסיכולוגיה החיובית היא ענף מחקרי מוכח, ועל כן כל כלי שהיא מציעה הוא כלי שמוצע לקהל לאחר שעבר לא מעט ניסויי מעבדה. מטרתה של הפסיכולוגיה החיובית היא לחקור את האושר ואת השגשוג האנושיים. היא נולדה כאשר הפנימו בעולם הפסיכולוגיה הקלאסית כי מעבר למשברים ולעצב, קיימים באדם משאבי כוח, שיש לטפחם ולהצמיחם. וכעת לתרגילים.

חשבי על אדם שעזר לך, ואת מעוניינת להודות לו. זה יכול להיות מישהו שהודית לו בעבר, אבל אולי לא מספיק. כתבי את התודה בצורה מפורטת על הדף. מבלי לחשוב יותר מידי. פשוט לכתוב. השלב האחרון שמור למיטיבות לכת. קבעי פגישה עם מושא הדף. בפגישה הגישי לו את הדף, והקריאי בקול את הכתוב. את תחושי נהדר גם ללא השלב האחרון, משום שהזיכרון הטוב יתעורר במוחך. אבל אם תאזרי אומץ לבצע את התרגיל עד הסוף, הפידבק שתקבלי יחזק את הרגשתך הטובה. נשמע אנוכי? חשבי על ההרגשה הטובה שיחוש הנמען אחרי שתסתיים הפגישה. זה שווה את זה.

התרגיל השני הוא פשוט אף יותר. התרגיל נקרא הכרת תודה. חשבי על שלושה דברים טובים שקרו לך היום. הנה השלושה שקרו לי: נהניתי מפרוסת עוגה, שוחחתי שיחה נעימה עם אחותי והצלחתי להגיע לקרקעית סל הכביסה. קל לראות שמדובר על דברים פשוטים ולא מסעירים שיכולים לקרות כמעט מידי יום. אבל זו בדיוק הנקודה של הכרת תודה. לשים לב לנקודות הקטנות הטובות.

השפעתו של התרגיל התגלתה במהלך המחקר. קבוצה אחת התבקשה לכתוב שלושה דברים טובים שקרו לה במהלך היום, וקבוצה שנייה, שהיוותה את קבוצת הביקורת, התבקשה לכתוב שלושה דברים שקרו לה במהלך היום. ההבדל בין ההוראות טמון במילה “טובים”. הדברים שנכתבו בשתי הקבוצות יכלו להיות אותם דברים ממש, אבל בקבוצה הראשונה הכתירו אותם כדברים טובים, והשקיעו מחשבה בשליפתם ממהלך היום.

התוצאות היו מרחיקות לכת. מלבד העובדה שמשתתפי הקבוצה הראשונה דירגו את עצמם כמאושרים יותר, הם גם חוו שיפור משמעותי בשאר תחומי חייהם. החל מעבודה וכלה בבריאות. נסי על עצמך והיווכחי.

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.