בית של תורה

החלטנו לפנק אתכן בסיפורה המלא של הילה. אישה של מסירות נפש, שסיפורה הובא באופן חלקי במדורה של אסנת בן שחר

סיפורה של הילה / חזרה בתשובה בשנות נעוריה

כמה מילים על עצמך.

אני בת בכורה מתוך 4 ילדים. גדלתי באופקים. הייתי תלמידה מחוננת. כבר בכיתה א’ ידעתי שאלמד בתיכון בויאר ולא אשאר ללמוד באופקים. המטרה – כשאגדל אהיה רופאה. ואכן, בכיתה ז’ נכנסתי ללמוד בבית ספר בויאר בירושלים, בית ספר מיוחד לילדים שהם מעל הממוצע. וזאת בלשון המעטה. בשל המרחק מהבית התגוררתי בפנימיה.

רקע משפחתי

גדלתי בבית מסורתי. בו שמרו על מצוות בסיסיות ועל טקסי מסורת. בליל שבת עושים קידוש ואחר כך מדליקים את הטלויזיה. בבוקר נוסעים לים וכשחוזרים אוכלים חמין שהיה על הפלטה. כמובן, צמים ביום כיפור ובפסח לא אוכלים חמץ. שומרים על הפרדה בין חלב לבשר. כשהתבגרתי, השעטנז הזה לא התאים לי. חשבתי לעצמי או שאני דתיה ושומרת הכל או שאני חילונית ועושה הכל… לא שומרת מסורת. כי בעיניי זה היה כמו לפסוח על שתי הסעיפים. והיות שהעולם החילוני היה קרוב אלי יותר, החלטתי שאני חילונית למהדרין.

ואם אני חילונית אז מה הבעיה לאכול צ’יזבורגר (המבורגר עם גבינה צהובה)?

ביום שישי אחד כשחזרתי מהפנימיה הביתה, נכנסתי למקדונלדס והזמנתי ארוחת צ’יזבורגר. קבלתי את המנה והתחלתי לאכול – היה לי די מוזר כי לא ראיתי את הגבינה הצהובה. חשבתי שאולי היא נמסה כליל, עד כדי כך שלא רואים אותה… והאמת היא שדי התביישתי לשאול את המוכר אם יש או אין.

אחרי שסיימתי חצי מנה של המבורגר, אזרתי אומץ ונגשתי למוכר… הוא התנצל ואמר: ‘סליחה על הטעות שכחנו לשים במנה’.קבלתי מנה חדשה וגם אותה התחלתי לאכול ודי מהר הבנתי שהסיפור חוזר על עצמו. גם פה שכחו לשים את הגבינה הצהובה… הם הכינו כריך שלישי, אך לי כבר נגמר התאבון.

הם ארזו לי את ההמבורגר לדרך.

כשהגעתי לבית הורי, אבי הזדעזע לראות את השקית עם הכיתוב ‘מקדונלדס’, הוא לקח את השקית וזרק אותה לפח ואמר בכאב: ‘לא גידלנו בת כזו שתאכל חלב ובשר ביחד’. כאב לו מאוד מאוד. אולם אני הייתי בשלי. לא הבנתי למה אסור לאכול חלב ובשר ביחד, ובשבת מותר לנסוע… מבחינתי, הלכתי עם האמת של או שה’ קיים או שלא. ומאחר שאף לא אחד הוכיח לי שה’ קיים, אז מבחינתי הוא לא קיים.

ספרי על גיל נעורייך

כשהייתי בכיתה ט’ נכנס לכיתה שלי ילד אקסטרני (לא גר בפנימיה) חכם מאוד. למדנו ביחד למבחנים. בשלב מסויים הבנתי שהוא חוזר בתשובה למרות שלא חבש כיפה. לא הבנתי איך ילד חכם כל כך חוזר בתשובה. השאלות התחילו להציק לי. רציתי שיוכיחו לי שה’ קיים.

בחופשת הקיץ בסוף כיתה י’ התקבלתי לפרויקט שורשים – מסע של ילדים ישראלים וילדים קנדיים יהודים. המסע מתקיים בחופשה עצמה בשפה האנגלית. ויש תנאי קבלה ומבחנים. מטרת המסע היא לגרום לנוער הקנדי להתחבר לארץ. נפגשנו בשדה התעופה עם הילדים ומשם נסענו לכותל. שלושה ימים בירושלים ואז חרשנו את הארץ לארכה ולרחבה.

ה”אטרקציה בירושלים” היתה להיות במאה שערים ולראות את האנשים הבלתי רגילים האלה… טיילנו עם מדריך בסמטאות ואז לקחו אותנו לביתו של הרב ישעיהו רוטנברג מתולדות אהרון.

נכנסנו כל הקבוצה בנים ובנות רחוקים מתורה לסלון ביתו של הרב במטרה לשאול שאלות ולקבל תשובות. אני ישבתי בסוף. ואז מטר השאלות החל: “למה אתם לא עומדים בצפירה”, למה אתם לא מתגייסים לצבא”, למה אתם לא הולכים עם הנשים שלכם ביחד ברחוב”, וכו’… שאלות מעניינות בהחלט. אולם לי היתה בעיה אחרת לגמרי שנעוצה בשורש העניין עוד לפני הצבא, הצפירה וכו’. הרמתי את היד, וכשניתנה לי הרשות לשאול אמרתי: “תוכיח לי שהקב”ה קיים”. הרב הסתכל עלי ואמר, שהוא לא יכול לענות לי עכשיו.

הרגשתי מנצחת – הנה הוכחה שהדרך שבחרתי נכונה, הרב לא יכול להוכיח לי שהקב”ה קיים.המפגש הסתיים. התחלנו לצאת מהבית, וכיון שישבתי בסוף, יצאתי בין האחרונים. הרב עמד ליד הדלת ואמר במאור פנים ‘שלום’ לכל אחד שיצא.

כשהגעתי לדלת הוא עצר, הושיט לי כרטיס ביקור ואמר, שאם אני רוצה באמת לקבל תשובה שאתקשר אליו. הכנסתי את הכרטיס לתיק והמשכנו בטיול.

בתחילת שנת הלימודים חזרתי לירושלים לפנימיה וכרטיס הביקור ביחד איתי. הרצון לדעת את האמת לא נתן לי מנוח. אזרתי אומץ והתקשרתי לרב. הוא זכר אותי והזמין אותי אליו לביתו. עניינתי את חברתי הטובה, יערה, ושתינו נסענו אליו. הוא הכניס אותנו לסלון ביתו וישב במרחק מה מאיתנו.

הוא פנה אלי ושאל באיזו מגמה אני לומדת. עניתי לו בכימיה. ואז הוא אמר: ‘בטח למדת על המפץ הגדול’. ומיד המשיך: ‘תגידי לי נשמע לך הגיוני שאקח חול ים, אזרוק לרצפה ותצא מצלמה???’

ואז הוא פנה לחברה שלי ושאל אותה: ‘מה את לומדת?’ היא ענתה: ‘ביולוגיה’. ואז הוא שאל אותה: ‘מה צריך בשביל לעבור מיבשת ליבשת?’ יערה ענתה: ‘מטוס, טייס, מכ”ם, נווט’. ואז הוא פנה אליה ואמר:’תסבירי לי איך ציפור בעונת הנדידה עוברת מיבשת ליבשת מבלי ליפול לים ומבלי לטעות בדרך, אם לא הקב”ה שלוקח אותה בהשגחה פרטית גמורה ליעד’?!

לי זה הספיק. באותו רגע הוכיחו לי שהקב”ה קיים. הוא נפרד מאתנו לשלום והזמין אותנו אליו לשבת. לקראת שבת חיפשתי בארון הבגדים שלי חצאית וחולצה עם שרוולים הכי ארוכים – מצאתי חולצת טריקו לבנה עד המרפק וחצאית פרחונית ארוכה.

נסעתי אליהם לבדי לשבת, נערה בת 17. זו היתה חוויה מעולם אחר שלא הכרתי. ילדיו לא דברו עברית אלא רק אידיש. אני תקשרתי רק עם אשת הרב. בסעודה הבנים ישבו בסלון. ואני ישבתי עם האמא ועם הבנות במטבח. אחרי הקידוש נגשנו ליטול ידיים. הבת הגדולה הראתה לי בפעם הראשונה איך נוטלים ידיים. אחרי הסעודה הרב הזמין אותי לטיש. הוא אמר לי ללכת אחריו ברחוב.

לפני שיצאתי מהבית, הבת שלו ניסתה להסביר לי קצת בעברית וקצת בשפת הסימנים שאולי כדאי שאאסוף את השיער, אך אני לא הסכמתי. יצאתי מהבית. הרב בראש ואני עוקבת אחריו בסמטאות עד שהגענו לבית הכנסת. עליתי לעזרת נשים. הבנות והנשים בבית הכנסת קיבלו אותי בחיוך ופינו לי מקום כדי שאוכל לראות. אחרי הטיש חזרתי לבית הרב. הם ארגנו לי מיטה בסלון. לקחתי את מברשת השיניים והמשחה והלכתי לכיור לצחצח שניים, שוב הגיעה הבת ואמרה בשפת הסימנים שאסור, ואני לא התייחסתי.

האמא נהגה לומר לילדים שלה: ‘תראו אותה עובדת בנקיון כדי ללמוד תורה’.

הילה

בבוקר ראיתי שהניחו לי ליד המיטה חוברת הסברה נגד הגיוס לצבא… הם לא ידעו שעוד לפני שהתעניינתי האם ה’ קיים או לא הצהרתי שאני דתיה, כי לא רציתי ללכת לצבא. בשבת אחרי הסעודה הם הזמינו את בנות הדודות מחסידות בעלז, שיגיעו וידברו איתי, כי הן יודעות עברית. היתה לי שבת קסומה. במוצאי שבת לפני שעזבתי את ביתם, הוזמנתי שוב לשבת.וכמובן, הגעתי עוד פעם ועוד פעם. בשבת השלישית לשהותי בביתם, בליל שבת אחרי הסעודה הגיעה קבוצה של מרצים מהטכניון למפגש של שאלות ותשובות עם הרב. אבל הפעם זה התקיים בבית כנסת. הרב ביקש שאבוא איתו. ישבתי בפינה בשקט. בשלב מסוים הוא הצביע עלי ואמר שאני לומדת בבויאר ושאני חוזרת בתשובה. האנשים שם היו בהלם.

אחרי המפגש הם נגשו אלי ושאלו שאלות… כמו שאני שאלתי את הנער שלמד איתי בכיתה ט’ י’: “איך זה הגיוני שבת חכמה כל כך תחזור בתשובה”.

בשלב זה כבר היית סגורה על זה?

כל אותה שנה הייתי בקשר עם הרב ועם בנות הדודות מחסידות בעלז שגם בביתן התארחתי. באותם ביקורים במשך השנה לקחתי אתי ילדים נוספים אל הרב. הם שמעו אותם הדברים, אך הם לא זכו לחזור בתשובה.

בהיותי בכיתה י”ב קניתי סידור והתחלתי להתפלל. התחלתי בקריאת שמע שעל המיטה. לא ידעתי שצריך לכסות את העיניים בקריאת שמע ושאת הפסוק ‘ברוך שם…’ אומרים בלחש. בשלב מסוים רציתי להתפלל שחרית. התחלתי מתחילת הסידור אמרתי כל מילה כולל הקדיש וכו’… עד שהתייאשתי. התפילה הייתה ארוכה כל כך…

בסיום לימודי התיכון התחלתי שירות לאומי בירושלים בגן השיקומי. גרתי בדירה עם בנות דתיות לאומיות. הרגשתי שונה. כולן מכירות את כולן. אני היחידה שהגעתי מרקע רחוק מתורה. היה חסר לי המון ידע. החלטתי שאני צריכה ללכת למדרשה כדי להשלים את הידע.

ביררתי על מדרשות דתיות לאומיות. במקום אחד מושם הדגש על אומנות, במקום אחר לא חשובה הנוכחות, במקום נוסף לומדים לימודים על ארץ ישראל. אך לי חסר ידע ביהדות, בהלכות הקשורות בקיום תורה ומצוות. איך אדע לשמור שבת אם אלך למדרשה דתית לאומית שעיקר הלימודים שם על ארץ ישראל? איך אגדל ילדים לתורה כשאני לא יודעת עם מי אברהם אבינו התחתן ומיהם הילדים שלו? בשלב זה הבנתי שבמדרשה חרדית אמצא את מה שדרוש לי. חיפשתי את המדרשה הטובה והאיכותית ביותר שתתן לי מענה. הגעתי לנווה ירושלים. שנה ראשונה לומדים מהבוקר עד הערב לימודי יהדות.

איך הגיבו הורייך על השינוי הקיצוני שחל בך?

כשהורי שמעו שאני נכנסת למדרשה, הם כעסו נורא ואמרו: ‘מה רע באופן שבו גידלנו אותך?’ ‘האם אנחנו כופרים?”האם את רוצה להיות כמו נשות מאה שערים שלבושות בשחור ומגדלות הרבה ילדים?’ ‘לא חבל על כל הלימודים שהשקענו בך? הכל יורד לטמיון…’

כשהם ראו שאני מתעקשת ללכת למדרשה, הם אמרו שהם לא נותנים לי שקל.הגעתי לירושלים בשקלים הבודדים שנשארו לי. נכנסתי למדרשה וכבר באותו שבוע מצאתי עבודה קבועה בניקיון אצל משפחה שעלתה מצרפת. עבדתי שם פעמיים בשבוע.

האמא נהגה לומר לילדים שלה: ‘תראו אותה עובדת בנקיון כדי ללמוד תורה’.

בשלב מסוים הוספתי עבודה. הייתי שמרטפית לילדים במשפחה ברוכת ילדים. כך עבדתי שנה שלמה ושילמתי על השהות במדרשה. בשנה השניה כשהורי ראו שהשד אינו גדול כל כך, והבת שלהם הולכת ללמוד מקצוע טכנאות אולטרסאונד (אומנם לא רפואה כפי התוכנית מימים ימימה) הם נרגעו והסכימו לממן לי את המדרשה, ובנוסף לכך קנו לי רכב.

בבקרים למדתי מקצוע, ואחר הצהריים הייתי חוזרת למדרשה ללימודי ערב ביהדות.

בשלב זה, חלמתי להתחתן עם בן תורה. שיהיה לפחות כמו הרבנים שלימדו אותנו. התפללתי על זה, ודברתי על זה עם החברות… ברור היה לכולן שהילה תתחתן עם בחור שתורתו אומנותו! התחלתי לצאת לשידוכים ללא הדרכה של מה לחפש, איך לחפש, מה לבדוק… כשפגשתי את הבחור החמישי, הרמה האינטלקטואלית שלו משכה אותי. וכעבור 6 פגישות לא ראיתי סיבה משמעותית לסרב להצעתו להתקדם, והחלטנו להתחתן. אני הייתי בת 21. והוא היה מבוגר ממני, אלא שאז לא ידעתי בדיוק בכמה שנים מסתכם הפער בינינו… הפגשתי אותו לאחר מכן עם הוריי, שנחרדו למראה אדם מבוגר שנראה רציני מדי לדעתם…

לאחר שהוא יצא מהבית, הורי הטילו וטו על האירוסין. ואני שחשבתי שאני יודעת הכל ומבינה טוב יותר מהם… הפעלתי את כל הרבנים כדי שישכנעו אותם להסכים. ואכן, כעבור שבועיים מאותו מעמד התקיימה מסיבת האירוסין.

חברותיי לא האמינו שבחרתי באדם שעובד רוב היום כמהנדס ולומד סדר אחד בערב.

כולן היו בטוחות שאתחתן עם אברך שתורתו אומנותו.

בין האירוסין לחתונה ראיתי דברים שהפריעו לי. לא מעט דברים! רציתי לבטל את האירוסין אך לא העזתי לעשות לו את זה. נכנסתי לחופה בהרגשה שבטוח יהיה בסדר אם חזרתי בתשובה. שהרי לא הגיוני שאחזור בתשובה ואעשה את מה שהרבנים ממליצים לי ויהיה לי רע מזה…

לאחר שהוא יצא מהבית, הורי הטילו וטו על האירוסין. ואני שחשבתי שאני יודעת הכל ומבינה טוב יותר מהם… הפעלתי את כל הרבנים כדי שישכנעו אותם להסכים

הילה

מה קרה אחרי החתונה?

אחרי החתונה נהיה רע מאוד. כאב לי מאוד העניין הרוחני. חלמתי על בן תורה ובשביל זה לקחתי את כל העול של הבית ושל גידול הילדים על עצמי. מעולם לא הערתי אותו בלילות לטפל בתינוק, כדי שיהיה לו כח לקום בבוקר לתפילת שחרית. מעולם לא בקשתי ממנו עזרה כשחזר מהעבודה, כדי שיוכל ללכת ללמוד תורה… למרות הכל, ההתמדה היתה קשה לו. חשתי מועקה וקושי אמיתי. כך עברו להן השנים. נולדו 4 ילדים ובמשך כל השנים הללו ניסינו לטפל בזוגיות הלא מוצלחת ובמצבם הרגשי של הילדים. זכיתי במטפלת מדהימה, חדוה קור, שעברה אתי תהליך ארוך. בזכותה הכרתי את תורת הנפש של הרב גינזבורג. בזכותה למדתי אצלו 3 שנים שבמהלכן הכרתי את חסידות חב”ד והתקרבתי אליה. בשלב מסויים רציתי לדעת עוד על עולם החסידות ועל חב”ד בפרט. ראיתי פרסום של מדרשת מעיינותיך לסמינריון אלול – מובן שנרשמתי, אולם להפתעתי, הייתי האישה הנשואה היחידה.

זו היתה הפעם הראשונה בחיי שזכיתי לטעום את חודש אלול מזווית לא מאיימת ומפחידה שבאלול גם הדגים שבים רועדים… אלא מתוך זכות והתרוממות רוח.

במדרשה הכרתי את רבקי לפידות. רציתי להמשיך ללמוד את תורת חב”ד, פניתי אליה ובקשתי ממנה שתבוא למסור שיעור לקבוצת חברות שאארגן בביתי שבבית וגן בירושלים. היא הסכימה מיד ונרתמה למשימה בעקביות. היתה מגיעה מביתר לבית וזאת גן בכל מזג אויר, גם בשלג! למסור שיעור לנשים. בעלי התנגד להזכיר את שם חב”ד וכל מה שקשור לחב”ד, בבית. רבקי הבטיחה ועמדה בכך במשך שלוש שנים.

בתוך כך, הקצר ביני לבין בעלי הלך והעמיק. המתיחות בבית הלכה וגברה ולאחר 18 שנות נישואים הרב שלנו, שהיה מעורב בקורות אותנו ועמד על מצבי כאישה וכאם, הורה לי לקחת את הילדים ולעזוב את הבית. הוא הבין שאני ממוטטת וידע שכדי לשמור על שלומי ועל שלומם של הילדים, אין מנוס מפירוד.

עזבתי את הבית עם הילדים בכאב רב בל”ג בעומר. לפני כן נגשתי לבעלי, ובדמעות אמרתי לו תודה רבה על 18 שנות נישואים. עזבנו לדירה שכורה בביתר עילית. בהזדמנות הזו העברתי את הילדים ממוסדות חינוך ליטאיים טובים ונחשבים למוסדות חב”ד.

איך הגיבו הילדים לשינוי שלך ולמעבר למוסדות לימוד חסידיים?

הילדים היו איתי בתהליך ההתקרבות ושמחו לעבור.עברתי תהליך של גרושים חודשים ספורים. קבלתי גט בחנוכה. בס”ד כעבור שלושה חודשיםהכרתי את בעלי – תלמיד חכם עצום שתורתו אומנותו בכל המובנים. חסיד אמיתי. התגשמות כל התפילות והרבה מעבר לכל החלומות. בדיוק שנה לאחר שעזבתי בל”ג בעומר, עמדנו מתחת החופה. זכינו להקים בית של תורה. בהמשך הדרך עברנו לדירה מרווחת בביתר. ילדינו מרוצים, ב”ה. אנחנו זוכרים להודות לקב”ה יום יום על חסדיו הגדולים עימנו.

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *