מפגש נשים: שושי גבאי

“רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר: להודות לה’ על טובה עתידית? זו אמונה”

הפעם פניי מועדות ליהוד, אל ביתה של שושי גבאי. השולחן גדוש במאכלי שבת פרסיים משובחים, והשיעור עוסק בנושא השבת. “השבת היא לא סוף השבוע,” אומרת שושי, “היא עיקר השבוע. היא מקור הברכה: שלושת הימים הקודמים לה, ושלושת הימים הבאים אחריה – מתברכים ממנה”.

תלמידותיה של שושי נכנסות אל הבית בזו אחר זו בשמחה גלויה. רבות מהן מכנות אותה בינן לבינן “האמא השניה שלי”. וכשאני שומעת את הסיפור שעומד מאחורי האישה המיוחדת הזו, אני לא יכולה שלא להתפעל.

//מלכהלי    

את שושי גבאי (64) חלקכן ודאי מכירות משיעורי התורה באתר אשירה. היא נולדה בנר שלישי של חנוכה. “אומרים שהיעוד של אנשים שנולדים בתאריך הזה הוא להביא אור לעולם ולהפיץ אותו,” היא מחייכת, “וזה מה שאני עושה כל חיי”.

הנוכחות בחדר מסכימות עם הדברים.

תמר: “קיבלתי משושי הרבה מתנות, ועשיתי בזכותה שינויים אדירים. עצם העובדה שחזרתי בתשובה – בזכותה”.

אורנה: “אני הכרתי אותה דרך מכרה משותפת לפני 11 שנים, ומאז התחיל מסע חיי, שנמשך עד היום”.

גלית: “השיעור של שושי נותן לי הרבה כח. את הרעיונות שאני לומדת ממנה, אני מעבירה הלאה: אני מורה לחינוך מיוחד, ולאחרונה ייסדתי בבית הספר שיעור אמהות ובנות, על משקל אבות ובנים. ברבע שעה הראשונה אני מעבירה רעיון קצר מהסדרה של שושי, ותמיד אמהות ניגשות אליי בסוף ומחמיאות לי על המילים ועל הרעיונות”.

שירלי: “שושי היא האמא השניה שלי. היא עזרה לי המון בחיים. השבוע נשאלתי אם חזרתי בתשובה, אז התשובה היא לא, אבל השפה שלה נטמעה בי. בזכותה לקחתי על עצמי החלטות טובות, למדתי להודות לה’ גם כשדברים לא הולכים לפי הרצון שלי, ואני זוקפת לזכותה גם  את ההתקדמות שלי בעבודה ובחיי המשפחה”.

לבחור בחיים

שושי גבאי התחילה כגננת, ואז חלתה במחלה קשה. “במשך עשר שנים רצתי מרופא לרופא וממטפל למטפל,” היא מספרת, “לא רק שלא נושעתי, אלא המצב הלך והדרדר”. שושי החליטה ‘לפטר’ את הרופאים ואת התרופות. “התרופות הרסו בי כל חלקה טובה,” היא אומרת. ואז היא התוודעה לרפואה הטבעית.

“בתחילה הייתי נגד,” היא אומרת, “אבל קראתי וגיליתי שאין לרפואה הטבעית תופעות לוואי, ואמרתי – אם לא יועיל, לא יזיק”. הפילוסופיה של הרפואה הטבעית גורסת כי אין להתעסק במחלה עצמה, אלא בשימור הבריאות. נפש בריאה בגוף בריא. “הגישה הזו מצאה חן בעיניי, והחלטתי ללמוד אותה”.

באותם ימים, לפני עשרים ושבע שנים, מי שרצה להיות נטורופת (רופא כללי של הרפואה הטבעית) היה צריך ללמוד את כל השיטות הטבעיות. כך מצאה שושי את עצמה לומדת שיאצו, רפלקסולוגיה, דיקור, שמני מרפא, הומיאופתיה, פרחי באך ועוד ועוד. במקביל ללימודים היא החלה לטפל בעצמה. “תוך חודש היה שינוי, ומספר חודשים אחר כך יצאתי ממרבית בעיותיי,” היא מספרת, “אנשים מסביבי שאלו אותי: איך רזית? איך הבראת? וכך התחלתי לטפל באנשים נוספים, כשאני עדיין גננת ובמקביל גם לומדת”.

בסיום לימודיה עזבה שושי את הגן, וקיבלה הצעה ללמד בקולג’ בו למדה. “התחלתי ללמד במספר מכללות ברחבי הארץ,” היא אומרת, “ולפני תשע עשרה שנים החלטתי שמספיק לי לרוץ, ופתחתי בית ספר משלי. קראתי לו: ‘ובחרת בחיים’. לא הייתי דתיה באותם ימים, אבל ה’ נתן לי את השם הזה”.

שושי הלכה והתפתחה מבחינה מקצועית. “היה לי הכל,” היא אומרת, “פרנסה בשפע, קליניקה משגשגת, בית יפה, ילדים טובים, בעל מקסים. הכל היה טוב, אבל לא היה לי טוב. שאלתי את בעלי: ‘מה אני הולכת לעשות בעולם הזה בעוד ארבעים שנים?’ הרגשתי שנגמר לי המקום לשאוף אליו… לא הבנתי מה יש לעולם להציע לי: עוד חוץ לארץ? עוד הצגה? עוד מספרה? זה כבר לא עניין אותי”.

שושי החלה לחפש רוחניות. “למדתי בודהיזם, ויפאסנה, קבלה… לא היה סמל רוחני שהגיע לארץ ולא ניסיתי אותו,” היא אומרת. ואז אדם יקר לה התקרב ליהדות. “הוא אמר לי: ‘את משקיעה כל כך הרבה כסף בשביל לימודים, ושואלת בלי סוף. אבל את השאלה הכי חשובה לא שאלת אף לא פעם: למה את יהודיה? מהן חובותייך לעם שלך? ולאן את מובילה את ילדייך? האם במקרה נולדים יהודים?’ זו הייתה שאלה שבאמת לא שאלתי עד אז, והוא המליץ לי ללכת לסמינר של ערכים”.

שושי ובעלה הלכו ביחד. “מההרצאה הראשונה בעלי נשבה. הוא לא עזב שום הרצאה, ונשאר עד ארבע לפנות בוקר. שואל ושואל. אני, לעומתו, ישבתי ובכיתי. הידע פירק אותי לגורמים”. במוצאי שבת יצאו בני הזוג גבאי ושאלה בפיהם: מה עושים עם האמת הזו?

“ידענו שאפשר להמשיך לשקר את עצמנו, ולהתנהג כרגיל, שהרי לא נעים מהשכנים ומה’מה יגידו’,” היא אומרת, “אבל החלטנו שעם כל הפחד אנחנו הולכים על זה”.

ילדיהם כבר היו גדולים. שני בנים בני 25 ו-26, ובת בת 16. “הם כעסו מאוד,” נזכרת שושי, “לא הבינו למה אנחנו צריכים את זה ומה חסר לנו בחיים. אנחנו מצידנו אמרנו להם כי אין כפיה ברוחניות. לכן, אנחנו לא נאמר להם מה לעשות בחדרים שלהם, אבל במטבח ובסלון נעשה הסכמים שאותם הם ישמרו”.

שני ה’קטנים’ שהיו בבית, נחשפו ליהדות דרך הוריהם, והתקרבו ליהדות בקצב שלהם. לעומתם, הבן הגדול, גיא, מגיל 18, שאז התגייס לצבא, לא היה בבית. כשהשתחרר, החליט לנסוע לטיול בן שנה וחצי מסביב לעולם.

טיול מסוג אחר

“עוד כשהיה בארץ, אמרתי לו: ‘גיא, אתה יוצא למסע בלתי נודע, ואתה צריך שמירה. בוא תשמור שתי שבתות – כתוב יותר מששמרו ישראל את השבת, השבת שמרה עליהם,” מספרת שושי, “הוא באמת ילד צדיק, והסכים על אף הקושי לשמור שתי שבתות. הוא היה צריך לטוס ביום ראשון למחרת השבת השניה. נכנסתי לחדר שלו עם נרות חנוכה, עם תיקון הכללי, עם סידור קטן, עם יינות לקידוש ועם ציצית. לא ידעתי במה ישתמש, אבל אמרתי לו שאני מציעה שייקח את הדברים האלו, אם הוא רוצה. הוא לקח הכל”.

גיא יצא מהארץ. “בשדה התעופה אמרתי לו: ‘תזכור שאתה יהודי, ואל תשכח שה’ איתך תמיד’, משום שכתוב להיפרד עם שם ה’,” מספרת שושי, “ביום שישי הוא התקשר אליי וסיפר כי הוא יוצא למסע רגלי בשמורת טבע. מסע שעתיד לארוך ארבעה ימים עם חבר אוסטרי גוי, טייל מנוסה. אמרתי לו: ‘מה אתה מתכוון לעשות עם החתונה של אחותך?’, כי סגרנו ווארט, והיא הייתה עתידה להתחתן תוך חודש וחצי, והוא הרגיע אותי שיחזור לחתונה, ואחר כך ימשיך בטיול”.

עברו ארבעה ימים, ושישה ימים, ומארגנטינה מתחילות להגיע ידיעות שגיא והאוסטרי נעלמו.

“בעלת האכסניה שמה לב להיעדרות,” אומרת שושי, “היא זכרה אותו בזכות שתי מצוות שקיים. הוא הדליק נרות חנוכה לכולם, והיא צילמה. בזכות כך היו לה תמונות להפצה בין צוותי החיפוש. בנוסף לכך, הוא הקפיד על אוכל כשר, ולפני שיצא למסע, שאל אותה לגבי מוצרים שונים. היא לקחה אותו לסופר להראות לו מה כשר ומה לא, ובדרך הוא סיפר לה על הטיול. כשהיא שמה לב שלא חזר, היא הזעיקה משטרה”.

שושי קיבלה את הידיעות בארץ. “האופטימיים אמרו: תתפללו שימצאו את הגופה שלו… השמורה מלאה בקרחונים ובשלג, ואין אפשרות לשרוד בה,” נזכרת שושי, “אבל אנחנו ידענו שתשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה, ועשינו הרבה מהם. אמרתי לעצמי את מה שאני אומרת למטופלות שלי: משבר זהו מושבה של היולדת. כל משבר הוא פוטנציאל ללידה, אם יודעים ללחוץ ולנשום. אבל איך מתמודדים? ראשית, מתייעצים עם מי שמבין בבעיה. אז התייעצנו עם אנשים שמתמחים בנעדרים, ואת העצות שלהם לקחנו לרבנים, שהם מבחינתנו ההיררכיה הגבוהה ביותר. שנית, שומרים על שגרה: לקום בבוקר, להתלבש, ללכת לעבודה, ובמיוחד לצאת מעצמי ולעשות חסד. כי  קל מאוד להיכנס לדיכאון ולמיטה, אבל כשאנחנו יוצאים מעצמנו, ה’ יעשה לנו ישועה מעל הטבע. ולבסוף, וזה הדבר החשוב ביותר: כח המחשבה. המילה מחשבה מורכבת מאותיות מחשב ה’. אם מוציאים את ה’ מהחיים, נשארים עם מחשב – ומחשב הוא גולם… לא הסכמתי להכניס שום מחשבה לא חיובית, על אף שזה לא היה פשוט. כל הזמן דמיינתי את גיא הולך והולך או יושב על סלע ומעיין בחוברת של התיקון הכללי שנתתי לו”.

ואיך ישנה בלילה אמא במצב נורא שכזה? “בכל לילה לפני השינה קראתי את התיקון הכללי בשביל גיא ואחר כך הייתי מדברת איתו: ‘גיא, נשמה, תחזיק מעמד, אתה תגיע הביתה לחתונה. אנחנו עושים הכל בשביל זה’. הייתי מספרת לו מה עשינו באותו היום, ואז קוראת קריאת שמע שעל המיטה ומדברת עם הקדוש ברוך הוא. הייתי מבקשת ממנו שייתן לי ברכה בשינה, משום שהוא מכיר אותי, ויודע שבלי שינה לא אוכל לתפקד ביום המחרת. הייתי מניחה את הראש, וקמה בבוקר. כך בכל לילה, חוץ מלילה אחד, עליו אספר בהמשך”.

שושי לא התייאשה לרגע. הימים עברו וחלפו, ולא היה חדש מארגנטינה. הם גייסו סכום כסף גדול, ושלחו משלחת מיוחדת לאיתור נעדרים. “שבעים אלף דולרים לשבוע חיפושים,” היא אומרת, “המשלחת יצאה לדרך ביום שלישי. למחרת, ביום רביעי קיבלתי טלפונים מכל מיני אמהות שכולות שאיבדו ילדים במסעות ובטיולים. אני מקשיבה להן, ומנסה לעודד אותן, אבל אומרת לכל אחת מהן: ‘זה לא הסיפור שלנו’. מאוחר יותר הסתבר שכולם הבינו שאין סיכוי שהוא חי, ורצו להכין אותי… בשתיים בצהריים אני יושבת לנוח על הספה. משחזרת את הטלפונים, ואומרת: ‘הקדוש ברוך הוא, אתה שלחת לי את כל הטלפונים האלה? אתה מנסה לומר לי משהו? תגיד לי אם זה אמת או ניסיון?’ התחלתי לחשוב איך אני מכינה את הבית לשבעה, ואז אמרתי בקול: ‘בטל ומבוטל! בטל ומבוטל! בטל ומבוטל!’ משום שכך לימדו אותי לבטל מחשבות שליליות. אמרתי: ‘ה’, אני ממשיכה להאמין שהבן שלי חי, ושאתה רק מנסה אותי'”.

הפרשת חלה

שושי סיפרה לבעלה, שחזר מהישיבה, את קורות הבוקר, והוא הציע לה לבצע סעודת הודיה עם הפרשת חלה, כאשר גיא יחזור בריא ושלם. “זה השלב בו נכנסה מצוות הפרשת חלה אל חיי,” אומרת שושי, “זה היה רעיון נהדר בעיניי. תוך כדי שאני מגישה את ארוחת הצהריים, אמרתי לבעלי שלא חכמה לעשות סעודת הודיה כשגיא יחזור. אנחנו נעשה סעודת הודיה הערב!”

לסעודה הגיעו תלמידות של שושי, חלקן אינן שומרות תורה ומצוות. “הסברתי להן שכתוב כי אדם חייב – לא צריך ולא כדאי – לברך על הרעה כפי שמברך על הטובה, משום שיש טובה נסתרת,” מספרת שושי, “אמרתי: בנות, אני רוצה לקיים את המצווה הזו. ואז אמרתי: ‘ה’, אני רוצה להודות לך שהבן שלי נעלם. אני יודעת שלקחת אותו למסע רוחני, ואני בטוחה שיחזור טוב יותר ממה שהיה’. התכוונתי כמובן לחזרה בתשובה. הודיתי לה’ גם על הניסים שקרו לנו בהכנות לחתונה, וסיימתי: ‘אני רוצה להודות לך שבחרת בנו בניסיון הזה. לא ידעתי שאני חשובה כל כך בעיניך… אני מאמינה שנתת לי את הניסיון משום שידעת שאעמוד בו’, הרי כתוב ‘ברוך גוזר ומקיים’: גוזר את הגזירה ומקיים את האדם שיעמוד בה. אמרתי: ‘אני מבטיחה לך, ה’, שכשגיא יחזור הביתה בריא ושלם, אנחנו נעשה לך סעודת הודיה גדולה עם הפרשת חלה'”.

כל זה היה ביום רביעי. ביום חמישי הייאוש השתלט על משפחת גבאי. מהדיווחים בחדשות הבינו כולם כי אין סיכוי שהוא חי. “בסוף היום אספתי את בני המשפחה, ואמרתי להם: ‘תפסיקו! גיא חי בזכות האמונה שלנו. בואו נדמיין את הרגע שיודיע לנו בטלפון שגיא חי’,” מספרת שושי, “כל אחד סיפר מה ישיר ואיך ירקוד, ולי נתן ה’ רעיון. אמרתי כי כמו יעקב אבינו בפגישה עם יוסף הצדיק לאחר עשרים ושתיים שנה, אני אומר: שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”.

מאותו הרגע דמיינה שושי רק את העתיד. “ראיתי את עצמי בשדה התעופה, ראיתי את הבית מקושט, ראיתי את גיא רוקד בחתונת אחותו ואפילו ראיתי את עצמי מתכננת את סעודת ההודיה שהבטחתי”.

ביום שישי נעשו לזכות גיא שישים הפרשות חלה של שישים נשים משכונת גני הדר בפתח תקווה, שכונת המגורים של אמא של שושי. “אמא שלי עשתה ביחד איתן,” אומרת שושי, “בערב שבת היא ישבה לסעודה עם אבי ז”ל והתחילה לבכות. היא בוכה ויודעת שאסור לבכות בשבת, אבל כואב לה כל כך על הנכד שלה… לבסוף היא הצליחה להתגבר, והלכה לישון. מוקדם בבוקר חברה שלה מגיעה, ואומרת – למה בכית אתמול?” מסתבר כי החברה חלמה בלילה על איש גבוה. היא זכרה את דמותו לפרטי פרטים, ואמא של שושי זיהתה אותו כאביה, סבא של שושי. הוא ביקש למסור לביתו שלא טוב עשתה שבכתה בשבת, כי זה אסור, ושהפרשת החלה עשתה רעש גדול בשמיים והוא יחזור!

ביום ראשון בשעה ארבע בצהריים קיבלה שושי טלפון מראש משלחת החיפושים. “הוא רצה לדווח לי מה עשו מאז שהגיעו לארגנטינה, וסיים את הדיווח בכך שנשכרו שני מסוקים שמחפשים בקרחונים,” מספרת שושי, “שאלתי, למה בקרחונים? והוא הסביר לי שיש תופעה בקרחונים שיורדים מהר למישור, ונתקעים, משום שהמישור נגמר בתהום, אז אי אפשר לרדת, ומצד שני, אי אפשר לעלות בחזרה כי מדובר בקרחון. אמרתי לו: ‘הבן שלי חי! מה אתה מחפש בקרחונים שאי אפשר לשרוד עליהם?’, והוא בתגובה נזף בי שהוא דיבר עם אנשי צבא ומומחים בתחום וכולם אמרו כי אין סיכוי לשרוד באזור יותר מעשרה ימים – ואנחנו אוחזים כבר ביום השלושים להיעלמות.

“אמרתי לו, ‘בין כל המומחים שדיברת איתם היה במקרה גם אלוקים?’ הוא ענה שלא. אמרתי לו: ‘אז תחשוב חיובי, ותחפש’. הוא השיב ‘תתפללי’, והשיחה נותקה. היה לי קשה מאוד להמשיך את היום כרגיל, אבל התאמצתי מאוד, ולא סיפרתי אף לא לאחד על השיחה”.

שמע ישראל בזעקה

בארבע בבוקר נסעה שושי מיהוד לבני ברק אל הרב קנייבסקי. “לא ראיתי את הדרך מרוב בכי,” היא אומרת, “רציתי ‘לתפוס’ את הרב לאחר תפילת שחרית, כי אחרת אפשר להתקבל אצלו רק בסוף היום. אבל איחרתי, והוא כבר חזר הביתה. לא ידעתי מה לעשות… הרבנית קנייבסקי ע”ה ראתה אותי ואת המצוקה שלי, ולקחה אותי לבית הרב. היא דיברה איתו, והרב אמר: ‘אתם תראו ישועות'”.

מעודדת המשיכה שושי אל הרב זילברשטיין, כדי לשאול אותו מה לעשות עם החתונה. “הוא אמר: שום דבר, גב’ גבאי, גיא עוד ירקוד בחתונת אחותו'”.

מעודדת מדברי הרבנים חזרה שושי הביתה, וסיפרה לבעלה את כל הקורות אותה. “הוא אמר, ‘אם ככה, בואי נעשה בחמישי הזה את האירוסין לילדה’. כי עד אז לא היה מצב רוח אף לא לאחד…”

ההכנות לאירוסין החלו, ושושי הרגישה שמחה פנימית. “פתאום מצאתי על הרצפה פתק,” היא מספרת, “היה זה קוויטל שגיא כתב כשנסעתי לאומן. היה כתוב בקוויטל, אחרי בקשות שונות: ‘רבי נחמן, תתפלל עליי שה’ ישמור עליי בטיול לדרום אמריקה, שאדע מה האמת ושאדע מה לעשות עם החיים שלי. תודה לך, רבי נחמן, שאתה מתפלל על כל עם ישראל’. סיימתי לקרוא את הקוויטל, ואמרתי: ‘רבי נחמן! איך שכחתי ממך בכל החודש הזה?’ ומיד הדלקתי נר והתפללתי”.

משפחת גבאי קיבלה גם ברכה מהרבי מליובאוויטש, ושושי הייתה מעודדת במיוחד. “נזכרתי שכתוב בגמרא שה’ מקיים את כל המצוות. אמרתי לו: ‘יש עכשיו מצווה שרק אתה יכול לקיים: השבת אבידה. תחזיר לי את הבן שלי! זה הרי בכלל לא הבן שלי. הוא שלך! נתת לי אותו כפיקדון. שלושים שנים אני מגדלת אותו. חמש שנים אני בוכה עליו שיחזור בתשובה. תחזיר לי אותו הביתה!’ אמרתי: ‘הקדוש ברוך הוא, אני יושבת ללמוד איתך עכשיו את הלכות השבת אבידה’. ישבתי וקראתי את כל ההלכות בקיצור שולחן ערוך הנוגעות להשבת אבידה, וקמתי מעודדת”.

שושי המשיכה בסדר היום כרגיל, והלכה ללמד. היה חסר בכיתה סוכר או מוצר דומה, והיא עלתה הביתה. “בבית היה תמיד מישהו, אני לא יודעת איך להודות לעם ישראל על העזרה הרבה,” אומרת שושי, “ישבה שם מישהי, שסימנה לי שרוצים אותי בטלפון בדחיפות. אמרתי לה שאני באמצע שיעור, אבל היא התעקשה. לקחתי את השפופרת, ושמעתי את המילים הבאות: ‘מדבר השגריר מבואנוס איירס, מצאו אותם! הם חיים!’. צעקתי ‘שמע ישראל’ ממושך וחזק כל כך שאני בטוחה שכל יהוד שמעה אותי…”

תלמידותיה של שושי עלו בבהלה למעלה, והיא סיפרה להם שגיא נמצא בריא ושלם. “שיעור כמובן שלא היה. הבית התמלא, וכולם צחקו ובכו בו זמנית… אותו לילה היה הלילה היחיד בו לא ישנתי, מאז נעלם גיא”.

בשתיים בלילה התקבלה שיחה מגיא. “הוא אמר לי: ‘אמא, בחודש עשיתי מה שרציתי לעשות בשנה וחצי. ראיתי את הקדוש ברוך הוא. אני יודע מה האמת. נגמרו הטיולים ואני חוזר הביתה’. הוא חזר, ואנחנו עשינו מסיבת הודיה עם מאות אנשים, וכמובן עם הפרשת חלה. שבוע אחר כך התקיימה חתונת אחותו, והוא, כמובן, רקד שם”. 

ומה קרה עם גיא בכל הזמן הזה?

“הוא והאוסטרי בחרו לטייל במסלול של ארבעה ימים,” מספרת שושי, “אבל הם סיימו את המסלול מוקדם מהצפוי. איך אפשר לחזור כשיש אוכל ויש ציוד?… האוסטרי, שכבר טייל באזור, זכר שמאחורי ההר יש אגם יפה. והם החליטו ללכת לראות את האגם, ואז לחזור לשביל ולצאת לעיר. אלא שההר היה שרשרת הרים, והם הלכו והסתבכו. האוסטרי התבלבל בניווט – במקום ללכת לדרום, הם הלכו לצפון, וגיא, שהוא נווט מעולה, לא הבחין בטעות הקריטית הזו”.

שלושים ושלושה ימים הלכו גיא והאוסטרי במשך 12 שעות בכל יום. “הם עברו את צ’ילה, והגיעו עד האוקיינוס השקט”. גיא הרזה והשיל ממשקלו 16 קילו, אבל שרד הודות לאוכמניות, פטריות וצדפות שקטפו ביחד. “כשהגיעו לקצה השני של היבשת, הם הבינו שאין להם שמץ של מושג היכן הם. האוסטרי התיישב על הקרקע ובכה, וגיא אמר – ‘אני בטוח שההורים שלי ישלחו מטוס. אתה לא מתייאש עכשיו! בוא נתאמן לרגע ההצלה’. הם חיפשו את ההר הכי גבוה באזור, והניחו עליו את האוהל. את המגבות שלהם הם הניחו בכניסה לאוהל, כדי שאם יעבור מטוס, הם יוכלו לנופף בהן, ולמרגלות ההר הם כתבו את קריאת העזרה הבינלאומית: S.O.S באמצעות גזעים לבנים על העשב הירוק. הכתובת הייתה ענקית – בגודל 40*60 מטר, ונכתבה במשך יומיים תמימים”.

בכל בוקר האוסטרי, שעד אז הגדיר את עצמו כאתאיסט, העיר את גיא לתפילה. “שניהם הבינו שזה מה שנשאר להם”. גיא היה יושב ואומר את התיקון הכללי. “ביום השלישי להימצאותם בהר, ישב גיא ואמר: ‘ה’, בכל יום אני מבקש ממך להגיע בזמן לחתונה. אבל היום אני מבקש – שזה יקרה היום. הבנתי מה אתה רוצה ממני'”.

עברה רבע שעה, ומרחוק החל להתקרב מסוק. גיא והאוסטרי זינקו אל המגבות, עמדו בראש ההר ונופפו בכל הכח. הטייס התקרב, זיהה אותם, נופף בחזרה לשלום ו…המשיך הלאה.

המסוק כמעט נעלם באופק, ואז… הסתובב וחזר. גיא והאוסטרי רצו ריצת אמוק אל המסוק, שהמתין להם בסבלנות. 

“מסתבר שהיה זה מטוס צילום, בכלל לא המסוק של צוות החיפושים שלנו,” מסבירה שושי, “הייתה זו שרשרת ניסים. ראשית, העובדה שהטייס זיהה אותם. שנית, העובדה שהטייס אמנם המשיך, אבל אז שם לב לכתובת בתחתית ההר. הוא חשב לתומו שמדובר בשני מטיילים שמנופפים לו לשלום. הוא לא הבין שמדובר בזעקה להצלה. רק כשהמשיך שם לב לכתובת. כיון שהיה זה מטוס צילום – כל הסיפור מצולם מתחילתו עד סופו. אבל הנס הגדול ביותר, שבמטוס ההוא היו בדיוק שני מקומות פנויים”.

גיא שאל את הטייס איך קוראים למקום בו הם נמצאים, והטייס ענה: “מעבר המוות”. גיא סיפר לו בתגובה שהם קראו למקום הזה “עמק הישועה”. “זה הכח של בית שרגיל להשתמש במילים חיוביות כל הזמן,” אומרת שושי.

גיא חזר לארץ, והתחיל ללמוד יהדות. לאחר מכן הוא בחר ללכת ללמוד בישיבה. אבל הסיפור לא נגמר.

“הוא ואחיו הגיעו לגיל 35 ו-36, ועדיין היו רווקים,” ממשיכה שושי לספר, “החלטתי לעשות מסיבת הודיה, ולהודות על שיש לי שני רווקים בבית. אמרתי: ה’, אתה יודע כמה זה קשה להיות רווק? כמה קשה לשמוע את ה”לא”, כמה קשה לומר את ה”לא”…” אולי מיותר לציין, אבל תוך חודש וחצי שני האחים מצאו את שחיפשו, והתחתנו בהפרש של חודשיים האחד מהשני”.

כיום כל ילדיהם נשואים, ב”ה, והולכים בדרך התורה והמצוות. “אני שמחה שכולם בדרך הזו,” מחייכת שושי.

איזה מסר את רוצה להעביר לקוראות?

“כתוב שה’ ברא את האישה ‘עזר כנגדו’. אחד הפרשנים אומר כי כנגדו הוא כנגד ה’,” אומרת שושי, “הקדוש ברוך הוא ברא את האדם כדי שישמור מצוות, ויביא את עצמו ואת העולם לתיקונו. ראה ה’ שהגבר לא עושה את זה, וכביכול אמר: ‘אני צריך מישהי שתעזור לי’. וזו האישה. ה’ נתן לה כח לברוא ולהרוס עולמות עם הפה שלה. תשעה קבין מתוך עשרה נמצאים אצלנו.

“המילה פרנסה מורכבת מהמילים: פה ו-רסן. כשאדם יודע לרסן את הפה שלו ולהשתמש בו בצורה חיובית, הוא זוכה לפרנסה טובה.

“האישה עם התפילות שלה ועם הדיבוק המחזק שלה; עם האהבה ועם הרגש שהיא מכניסה בכל דבר – מצליחה לבנות לא רק את העולמות שסביבה, אלא גם את עצמה. כשאת רוצה להיות מנהלת בשביל הכבוד ובשביל הכסף, את יודעת שיחד עם זה יש גם הרבה עבודה ואחריות. וזהו תפקיד האישה. ה’ סומך עלינו. בזכות נשים נגאלו ובזכותן ניגאל”.

בס”ד

משולחנה של שושי גבאי

חורש סבזי (עשבי טיבול ובשר) 

מצרכים: 

1 ק”ג בשר קוביות (מס’ 8) 

2 חבילות שמיר חסלט 

3 חבילות פטרוזיליה חסלט 

3 חבילות כוסברה חסלט 

1/2 חבילה נענע חסלט 

עלי סלרי בלי גבעולים 

כוס שעועית שחורה / אזוקי (מושרית במים) 

1 בצל גדול 

2 לימון ליים מיובש ( לא הכרחי) 

1/2 כוס לימון טרי 

תבלינים: 

מלח 

1/4 כפית פלפל שחור 

1/4 כפית כמון 

1/2 כפית חוויג’ 

אופן ההכנה:

לטגן את הבצל מעט, להוסיף את הבשר ולטגן עד להשחמה. 

להוסיף שעועית, תבלינים ומים רותחים מעל גובה הבשר. לבשל עד 3/4 בישול. 

להוסיף את הירק השטוף והקצוץ, לתקן את התיבול במידת הצורך. 

לפני גמר הבישול להוסיף את הלימון ואת הלימון ליים היבש.

להגיש על מצע של אורז.

אורז לבן בתנור – מתכון בסיסי

בוררים את האורז, שוטפים אותו ומסננים ממי השטיפה.

 רצוי להשתמש באורז בסמטי.

בתבנית מוסיפים שמן, מלח ומים רותחים בכמות כפולה מכמות האורז .

מכניסים לתנור מחומם בחום 200 מעלות בתכנית טורבו, תבנית לא מכוסה.

אחרי רבע שעה מורידים את הטורבו, וממשיכים עוד כרבע שעה עד שאין נוזלים והגרגרים הם אחד אחד.

אורז ותוספות 

מכינים את האורז על פי המתכון הבסיסי. את התוספת שופכים לפני שמוסיפים את האורז. 

המתכון הינו לפי כוס מידה של CC 200 אורז.

תוספת א’ – כוס עשבי טיבול קצוצים 

  • כוס בצל קצוץ 
  • 2 כוסות אפונה קפואה ו/או פול קפוא 
  • כף אבקת מרק בצל 

תוספת ב’ – צימוקים ואגוזים

  • כוס צימוקים
  • כוס אגוזי פקאן
  • כוס בצל
  • כף אבקת מרק בצל 

תוספת ג’ – גזר

  • כוס אורז
  • 2 כוסות גזר קצוץ 
  • כוס בצל
  • כף אבקת מרק בצל 

גונדי (קניידלך פרסי) 

מצרכים:

1/2 ק”ג חזה עוף טחון עם 2 בצלים גדולים

2 כוסות חומוס קלוי טחון (חומוס לגונדי) 

1/3 כוס שמן 

מלח 

1/2 פלפל שחור 

1 כפית כורוכום 

1/2 כפית כמון 

1 כפית חוויג’ תימני

אופן ההכנה:

מערבבים יחד לעיסה אחידה מוצקה 

מכינים ציר מרק:

גרונות עוף / כנפיים / עצמות בשר – כל אחד לחוד או יחד 

בצל קצוץ

מלח, פלפל שחור, כמון, כורוכום וחוויג’ תימני 

כשהמרק מוכן מוציאים את הבשרים.

יוצרים מעיסת הגונדי עיגולים קטנים, וזורקים למרק. 

אפשר להוסיף קישואים שלמים קטנים. 

מגישים על מצע של אורז לבן.

סלט ירקות ירוק (מיוחד!)

מצרכים:

חסה, מלפפון, כרוב לבן

תפוח עץ מתוק / חמוץ מקולף וחתוך לקוביות קטנות

בצל ירוק /יבש 

אופן ההכנה:

סוד תיבול הסלטים הוא השמנים וכמות הלימון. 

שמן זית ושמן אגוז מלך בכמות שווה, מלח ופלפל מעט. 

תוספת מיוחדת נענע (חובה), פטרוזליה וכוסברה במידה שווה.

סלט עשבי תיבול 

קוצצים בכמות שווה עלי סלרי, פטרוזליה, כוסברה, נענע, נבטי חמניות ובצל ירוק.

מוסיפים פקאן מסוכר (חובה) וכל אגוז וגרעינים שיש (כמו שקדים, גרעיני דלעת, חמניות ומעט אגוזי מלך).

רימון (אם אין – חמוציות) 

תיבול – מעט לימון, כפית סוכר, מעט מים, מעט שמן זית וכפול שמן אגוזים. 

סלט קולרבי ורימונים

קולרבי בינוני חתוך לקוביות קטנות

1/2 רימון

מעט מלח ושמן זית 

סלט עגבניות חריף 

עגבניה גדולה

פלפל ירוק חריף לפי הטעם

2 שיני שום

מלח

הרבה לימון והרבה שמן זית 

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.