מארי קירי

“לעולם איני מסתכלת על מה שעשיתי. תמיד אני רואה רק את מה שעוד נותר לי לעשות”

מאדאם קירי, האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל, עברה מסכת חיים לא פשוטה. מעבר לכישרונות שחנן אותה האלוקים, היו לה יכולות התמדה והתעלות מעל קשיי היום יום. “תגליות גדולות אינן מתפרצות ממוחם הקודח של המדענים בשלות ומוכנות לשימוש,” אמרה, “תגליות גדולות הן פירות של עבודה ממושכת”.

תהילה שוחט // מגזין אשת 18, תמוז תשע”ח

1871. ורשא

“ב… בב… י… ת….,” מריה בת הארבע התבוננה בפניה המיוזעות של ברוניסלבה אחותה, שהתאמצה בכל מאודה לקרוא בקול את המשפט הראשון בספר שהחזיקה בין ידיה. מולן ישבו הוריהן, קשובים לכל הגה שיוצא מפיה של ברוניסלבה, ומעודדים אותה להמשיך בקריאה.

“זהו, קראתי מספיק,” קראה ברוניסלבה לאחר קריאת מילים ספורות ארוכות ומגומגמות. מריה הסקרנית נטלה את הספר, שהונח ברישול על השולחן, פתחה אותו, וקראה לעצמה בקול: “בבית קטן בקצה העיירה גר…”

“מריה! את קוראת!” הפסיקה אותה קריאתה הנדהמת של אימה. מריה פרצה בבכי, ונמלטה לזרועותיו הפרוסות של אביה. “לא ידעתי שזה אסור,” קראה בדמע, “עשיתי את זה בלי כוונה. זה היה קל כל כך!”

מריה הייתה ילדת פלא בולטת במשפחת סקולודובסקה. כל חמשת ילדי המשפחה היו ידועים בסביבה כילדים חכמים במיוחד. “ככה זה כשאבא מורה למתמטיקה ולפיזיקה,” הייתה אומרת יקטרינה השכנה, בכל פעם שהייתה צופה בהם חוזרים מלימודיהם. אבל מריה בת הזקונים הייתה מיוחדת מכולם.

“לא עשית דבר אסור. עשית דבר נפלא,” חיבק אותה אביה, “קראת בשטף והדהמת את כולנו”.

“אני צופה לך עתיד מזהיר,” חייכה גם אימה, והסתירה שיעול בכף ידה, “ילדונת חכמה שלנו”.

ציפיותיו של אביה החלו להגשים את עצמן. מריה עשתה חיל בלימודיה. היא הייתה עומדת מרותקת לארון הזכוכית של אביה, שהיה מלא במתקני פיזיקה שונים, מתקנים שהועברו אל ביתם לאחר שהאימפריה הרוסית אסרה את לימודי המעבדה בבתי הספר הפולניים.

הימים ימי שליטת האימפריה הרוסית על ממלכת פולין. השלטונות הרוסיים עשו כל שביכולתם כדי למנוע מרד של התושבים הפולניים, וכל מרד כזה דוכא באכזריות גדולה וביד קשה. המרד הגדול האחרון, שהחל בשנת 1863, וכונה מרד ינואר, הביא לביטול אוטונומיה לערים מרכזיות בפולין, ולהקמת נסיכות הויסלה, שהייתה בעצם הסוף לממלכת פולין.

ולדיסלב, אביה של מריה, ראה בעיניים כלות כיצד ארצו האהובה הולכת ונעלמת תחת המגף העבה של רוסיה. הוא, שיכול היה להיות מדען דגול, לא יכול היה לעסוק עוד בניסויי מעבדה, והדבר גרם לחלומותיו לשקוע. הוא ביטא בקול את עמדותיו הפוליטיות, שתמכו, כמובן, במורדים. התוצאה הייתה שהוא פוטר באופן מיידי מעבודתו, ומצבה הכלכלי של המשפחה הלך והורע. על אף התנאים הקשים, לא ויתר ולדיסלב על אהבתו ללימודים, ושאף לכך שכל ילדיו יהיו בעלי ידע במדעים ובהיסטוריה. היסטוריה פולנית, כמובן.

1882. ורשא

“אני גאה להעניק את מדליית הזהב, מדליית ההצטיינות הבולטת, לתלמידה מריה סקולודובסקה,” הכריזה גברת ידוויגה, מנהלת בית הספר הממשלתי, לקול תשואות ומחיאות כפיים סוערות. מריה בת החמש עשרה קמה נרגשת ממקומה. הכל ידעו כי המדליה מגיעה לה בצדק רב. היא הייתה תלמידה מבריקה בעלת זיכרון חד כברק. האסונות שתקפו את משפחתה, החל מהאסון הכלכלי וכלה במות אימה וזוסיה, אחותה הגדולה, בהפרש של מספר שנים קטן זו מזו, לא גרמו לפגיעה בשקדנותה, על אף שהפכה לילדה מופנמת ועצובה.

“אני מאחלת לך שתעלי ותצליחי,” אמרה גברת ידוויגה, “בטוחני שעוד תפתיעי את כולנו בהישגייך”.

המשפט הזה לא היה מובן מאליו. מריה ידעה היטב כי מרגע סיום חוק לימודיה הממשלתי, המשך ההתקדמות הלימודית מוטל בספק. הרוסים, שכבר שנים רבות לפני כן אסרו לימודי מעבדה בבתי ספר פולניים, אסרו גם לימודי בנות בבתי ספר גבוהים.

“זו לא בעיה,” אמר לה אביה בארוחת הערב המשותפת שלהם, וניגב את שפמו במפית בד, “את תלכי ללמוד באוניברסיטה הצפה, כמו ברוניסלבה”.

“באוניברסיטה הצפה?” עיקמה מריה את אפה. האוניברסיטה הצפה הייתה שם קוד למוסד לימוד מחתרתי שפעל בשעות הלילה בכל פעם במקום אחר, מתוך תקווה לחמוק מעיניהם של שוטרי החרש הרוסיים שהסתובבו בכל מקום. אמנם היה זה טוב יותר מכלום, אך מריה ידעה שרמת הלימודים שם אינה גבוהה מספיק.

“כמובן שיהיה עלייך לשקוד על הרחבת ידיעותייך באופן עצמאי,” נותר אביה שליו, “ואני כאן כדי לסייע לך בכל הנדרש, אך הלימודים שם הם הדבר הטוב ביותר שבידינו לעשות בשלב זה של חיינו”.

מוסד הלימודים קלט בחום את האחיות לבית סקולודובסקה, והן מצידן עשו בו חיל. “יום אחד נוכל ללמוד במקום טוב יותר,” לחשה ברוניסלבה למריה כשראתה את מצב רוחה הירוד ערב אחד, “שמעתי שבפריז קיימים בתי ספר גדולים ומצוינים, שמאפשרים לימוד לאזרחים פולניים”.

פריז הייתה רחוקה, אבל החלום רחק מהן יותר בשל העובדה ששכר הלימוד בה היה גבוה ביותר.

“יש לי רעיון,” אמרה מריה ביום מן הימים, “הבה נעשה הסכם בינינו. את תלכי לפריז ללמוד, ואני אממן את לימודייך, ולאחר מכן נתחלף”.

“איך תממני לי לימודים?” כיווצה ברוניסלבה את גבותיה. שתיהן ידעו כי מדובר בממון רב. “אעבוד, כמובן,” השיבה מריה בפשטות, “אני יכולה ללמד שיעורים פרטיים לילדים, ואני יכולה להיות אומנת בבתי עשירים. שתי אלו נראות לי עבודות בנות תגמול לא רע בכלל”.

“עשינו עסק,” לחצה ברוניסלבה את ידיה בהתרגשות.

ההסכם קם והיה. ברוניסלבה, שכונתה כבר ברוניה, הייתה הראשונה לצאת ללמוד. מריה נשארה בוורשא, ועבדה בביתן של משפחות אמידות. שכר עבודתה נשלח כמעט במלואו אל פריז, ומה שנותר ממנו הלך לסיוע כלכלת המשפחה. “קיבלתי עבודה חדשה,” קידם אותה אביה יום אחד, ושיר על שפתיו, “שוב אהיה מורה. שוב אוכל לחלוק את ידיעותיי עם תלמידים צעירים, ושוב אצליח לכלכל את כולנו בנוחות ובנחת”.

“הגיעי לפריז, אחותי הקטנה,” כתבה ברוניה למריה במכתב נרגש, כששמעה את הידיעות החדשות, “מצבי הכלכלי טוב יותר, ואני מסוגלת לממן את לימודיי בעצמי, וגם להחזיר את חלקי בהסכם ולממן את לימודייך”.

מריה דחתה את ההצעה בשל אילוצים שונים, ובינתיים החלה הכשרה מדעית במעבדת המוזיאון לתעשייה ולחקלאות בפולין. המעבדה נוהלה על ידי קרוב משפחה, שהעלים עין מהעובדה שלמריה לא הייתה הכשרה אקדמית מוכרת ומוכחת. הוא ידע שהיא “רכש טוב” למעבדה, והיה נכון לסייע לה בכל אשר תצטרך.

“מה זה?” שאלה מריה את אביה בפליאה, לנוכח חבילת שטרות ארוזה היטב.

“זהו חלק מהכסף שהשקעת בלימודיה של ברוניה,” השיב ולדיסלב, “אני שמח שיש ביכולתי להחזיר לך חלק ממנו, וחושבני שזה הזמן שתמשיכי לפריז”. מריה המשיכה להתלבט, עד שהוכרחה לעזוב את פולין כשדעותיה הפוליטיות, שהיו זהות לאלו של אביה, התגלו, והיא איבדה את מקור פרנסתה.

1891. פריז

“ברוכה הבאה,” חיבקה ברוניה את מריה בשמחה גלויה, “פריז מחכה לך!”

“תודה,” השתחררה מריה מהחיבוק, ובחנה את סביבותיה. פריז הייתה יפה ללא ספק, אבל היא רצתה כבר לממש את מטרת הגעתה, ללמוד ולחזור עם תעודת הוראה לפולין. בימים היא למדה, ובלילות עבדה למימון לימודיה כמורה פרטית. הלימודים היקרים, אף שאחותה סייעה לה במימונם, גרמו לכך שמריה, שכונתה מארי, הגיעה לפת לחם ממש. בחורף לא היה לה כסף לאמצעי חימום, והיא התגוררה בעליית גג צרה במיוחד, שהייתה קרובה למקום לימודיה, כדי לחסוך את דמי הנסיעה מביתה של אחותה. ניסיון החיים של מארי עם תנאים סביבתיים קשים גרם לכך שהיא לא נכנעה גם הפעם, והמשיכה לחתור לכיוון מטרתה. תוכניותיה עברו שינוי קל כאשר הוזמנה לעבודה במעבדה לפיזיקה ולכימיה תעשייתית בפריז. “איך זה קשור לתעודת ההוראה שאת מעוניינת להשיג?” לא הבינה ברוניה, כששמעה על החדשות האחרונות.

“קיבלתי מלגה כספית כעזרה ללימודים,” הסבירה מארי, “כדי לממש אותה אני צריכה לבצע מחקרים שונים בתחום המגנטיות, והמעבדה החדשה היא כר פורה לכך. אני מוכרחה לומר כי התחום מעניין במיוחד”.

“ובכן,” מחאה ברוניה כף אל כף, ומארי הסתירה חיוך, “קבלו בתשואות את המדענית החדשה, מארי!”

1896. פריז

“תגלית חדשה,” עדכן פייר את מארי, כשנכנסה למעבדה בבוקר. הם היו זוג צעיר שנישא בשנה האחרונה, וחלקו ביחד את אהבתם למדע במעבדה. מארי, שנדחתה על ידי אוניברסיטת קראקוב בפולין, זנחה את חלומה לחזור לפולין, והחלה לחתור לכיוון הדוקטורט הפריזאי שלה. פייר קירי התמקד בחקר תחום המגנטיות, ומארי השתלבה במחקריו.

באותו בוקר התוודעו שניהם לתגלית חדשה של הפיזיקאי אנרי בקרל, שהיה גם המורה של מארי. בקרל חקר קרינה מסוימת שהתגלתה בקרני רנטגן. הקרינה כונתה “קרינת X”, בשל העובדה שהיא היוותה תעלומה מסתורית עבור קהילת המדע. אנרי בקרל חשב שהקרינה משתייכת לסוגי חומרים שאינם פולטים אור מיד, אלא רק לאחר שמאירים אותם. לצורך כך הוא הניח מערכת ניסוי שכללה לוח צילום ועליו תרכובת הקרינה מתחת לקרני השמש. הניסוי הצדיק את הנחתו, ולוח הצילום שפותח הראה כתם גדול במקום בו הונחה התרכובת.

בקרל לא יכול היה עדיין לצאת לקהל עם תגליתו. היה עליו לחזור על הניסוי שוב ושוב, עד שיצליח להוכיח באופן סופי את הנחתו. הוא שמח בכל פעם שהניסוי הוכתר בהצלחה על ידי הכתם שהופיע בצילום המפותח. יום אחד היו השמיים מעוננים, והשמש נחבאה מאחוריהם. בקרל הניח את לוח הצילום שלו, וכתב לעצמו כי הוא מניח שתוצאת הניסוי תהיה חוסר הופעת כתם, בשל העובדה שקרני השמש לא תעוררנה אותו לפעולה. אלא שלאחר שהגיע אליו הצילום המפותח, הוא הופתע לגלות אותו הכתם.

“את מבינה את משמעות הדברים,” אמר פייר בטון של מובן מאליו, ומארי הנהנה בראשה, “המשמעות היא שקרני X אינן משתייכות לסוג החומר שבקרל חשב לשייך אותן אליו. זוהי עבודה מעניינת למדיי, משום שיש כאן תופעה של הופעת קרינה, שאין לאיש מושג מהיכן היא מגיעה. אהיה פזיז אם אומר שיש כאן קרינה עוצמתית שאינה תלויה כלל במקור חיצוני”.

“אני רוצה לחקור את זה,” אמרה מארי, ושקעה בצרור הדפים שבהם פורטו תהליך עבודתו וניסוייו של אנרי בקרל. תגלית, שתכונה מאוחר יותר על ידי בני הזוג קירי בשם: רדיואקטיביות.

מארי ביצעה ניסוי אחר ניסוי. היא ניסתה לבדוק מה קורה לאורניום כשהוא משולב בתרכובות שונות, כשהוא גוש מוצק, כשהוא רטוב וכשהוא יבש. עבודתה התבססה על מכשירים משוכללים שנבנו על ידי בעלה ואחיו, ז’אק. בהמשך עבודתה גילתה שתרכובות מסוימות של אורניום הן רדיואקטיביות עוד יותר מאשר האורניום כשהוא עומד לעצמו. התגלית המעניינת גרמה לפייר לזנוח את מחקריו, ולהצטרף אל מארי שעמלה לפענח את תגליותיה.

הניסויים הרבים הביאו לגילוי שתיים מהתגליות החשובות בהיסטוריה המדעית. יסוד הפולוניום, שכונה כך על שם פולין, אליה התגעגעה מארי נואשות, ויסוד הרדיום, שכונה כך על שם המילה הלטינית “רדיוס”, קרן אור. זאת בשל העובדה שזהר בחושך באור כחלחל. אנרגיית יסוד הרדיום הייתה חזקה כל כך, עד שהיה בכוחה להרים משקל של עשרת אלפים טונות לגובה של קילומטר וחצי. תגליות אלו הביאו לכך שבני הזוג קירי זכו יחד עם פרופסור בקרל בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1903.

התגליות המפתיעות לא גרמו לאיש לחשוב כי סכנה בפתח. מארי ופייר קירי אמנם סבלו מסחרחורות קשות, אך הם לא קישרו זאת לעובדה שהחומרים איתם הם עובדים פולטים אנרגיה המזיקה לגופם, ועבדו מולם ללא חומרי הגנה.

בשנת 1906 שמי חייה של מארי קירי חשכו עליה. בעלה, פייר, נפל ברחוב, אולי בשל הסחרחורת הקשה, אולי בשל חלקלקות המדרכה מהגשם הסוחף שירד באותו יום גשום. הוא נדרס על ידי סוס רתום לכרכרה, שחלף בדיוק באותה העת ברחוב, ונהרג מיד. מארי נותרה עם מחקריה ועם שתי בנותיה, כשהקטנה בהן תינוקת קטנה, לבדה.

היא סירבה לשקוע, והמשיכה ללחום את מלחמתה על חייה. היא גידלה את הילדות, המשיכה בניסויים ואף החלה ללמד באוניברסיטת פריז במקום בעלה. על עבודותיה זכתה בפרס נובל בכימיה, הפעם לבדה, והייתה לאדם הראשון שקיבל אי פעם שני פרסי נובל בשני תחומים מדעיים.

גילוייה של מארי קירי הביאו תועלת לא רק לעולם המדע, כי אם גם לעולם הרפואה. אך היא עצמה שילמה על העיסוק בהם בחייה. שנים ארוכות לאחר מותה נמצאו עדיין שרידי חומרים מסוכנים בביתה. במיוחד על ספרי הבישול שלה. כאשר החלה לעלות המודעות לסכנותיה של הקרינה, הנהיגה במכון הרדיום שהקימה הנחיות בטיחות קשיחות.

1914. פריז

הימים ימי מלחמת העולם הראשונה, והחדשות אינן פוסחות על מעבדתה של מארי קירי. “עלה במוחי רעיון כיצד לנצל את תגליותיי המדעיות לעזרת החיילים בשדה הקרב,” שטחה את דבריה בפני מזכיר הממשלה. מארי רצתה שהממשלה תממן הקמת מכוני רנטגן, בהם ישתמשו בקרינה כדי לזהות שברים ורסיסים שחדרו לגוף הפצועים. הרעיון היה נשמע מופרך, אבל מארי עמלה קשה כדי לשכנע את הנוגעים בדבר, והדברים קמו והיו.

כך נשלחו אל חזית המלחמה הקשה מכוני רנטגן ניידים, הראשונים בהיסטוריה. האמבולנסים שניבנו לשם נשיאת ציוד הרנטגן כונו “לה פטיט קירי”: קירי הקטנות. מארי עצמה התרוצצה בין צוותי הרפואה ביחד עם בתה הבכורה, אירן. היא סייעה לצוותים בכל הנדרש. גם בדברים שאנשים ברמתה היו רואים בהם פחיתות כבוד. “מאדאם קירי היא היחידה בין האנשים המפורסמים, שהתהילה לא העבירה אותה על דעתה,” אמר עליה אלברט איינשטיין.