אסתר מרילוס

רואה את הנולד

תשכחי מכל מה שידעת על תופעות הריון שמתרחשות כי “ככה זה אצל כולן”. אסתר מרילוס גילתה כי רוב המקרים ניתנים לפתרון באופן פשוט למדי וללא מגע יד אדם זר, ופיתחה את שיטת מרילוס המהפכנית. אולטראסאונד, חבל הטבור ומה שביניהם.

רחלי דיקשטין // מגזין אשת 23, טבת תשע”ט

בני ברק מקבלת את פניי ביום סתווי נעים בהמולתה הטבעית. כשאני מגיעה אל הקליניקה של רחלי מרילוס, כלתה של מפתחת השיטה- אסתר מרילוס, האוירה משתנה באחת. השכנים יודעים להפנות אותי למקום מבלי שאני פותחת את פי. “את למרילוס? זו הדלת הלבנה בקומה התחתונה”.

אני נכנסת ונשאבת באחת לעולם המופלא של שיטת מרילוס. רחלי מסבירה לי את העקרון המרכזי של השיטה: חשיבה על העובר. “הפוקוס בדרך כלל הוא על האמא,” היא אומרת, “פעמים רבות שוכחים שבתוכה נמצא אדם, שחווה את כל התהליך מבפנים, מבלי שיוכל לספר על כך במילים. בשיטת מרילוס, שהתפתחה מהשיטה השוויצרית, ההתמקדות היא בעובר, תוך הבנה כי מה שאנחנו עושות או לא עושות יכול לשמור עליו או חלילה להזיק לו”.

העובר במרכז

את השיטה פיתחה אסתר מרילוס, אישה נעימת סבר שמצליחה להתגבר בקלות ובכשרון רב על מכשול השפה העברית, שאינה שפת האם שלה. בימים אלו היא שוהה בארץ לצורך הנחיית קבוצת תומכות לידה חדשה בשיטתה, אך גם בימים כתיקונם, בהם היא שוהה בביתה בחו”ל, היא זמינה מסביב לשעון. ניכר כי היא מובלת על ידי אידיאל של מסירות נפש, שגורם לה לוותר על שנתה בלילות לטובת יולדות לא מוכרות שפונות אליה מכל העולם. בין תלמידותיה הרבות נמצאות גם בנות משפחתה הקרובה: כלות ונכדות, הפועלות בבני ברק, בירושלים ובבית שמש, בהדרכתה המלאה של אסתר.

“הייתי בחורה צעירה כשהתחלתי לעבוד באגודת ישראל של אמריקה,” מספרת אסתר על ימי הבראשית של השיטה, “באותם ימים החלה בארצות הברית תכנית תקציבית למימון לימודי העשרה לילדים בשכבות חלשות באוכלוסיה, והיהודים נכללו אף הם בגדרים הנדרשים להשתתפות בתכנית”. בקריצה היא מוסיפה שאת התפקיד קיבלה בפרוטקציה שהופעלה על ידי דודה הפסיכולוג. “כנצר למשפחת רבנים לא היה באפשרותי לצאת וללמוד. עברתי הכשרה לצורך העבודה באוניברסיטת קולמביה, ויצאתי לדרך”.

התפקיד שניתן לה היה לזהות את הילדים שיכולים להשתתף בתכנית. “בתחילה ישבתי בגנים וצפיתי בילדים מן הצד, תוך מטרה לזהות אילו ילדים מבין בני השנתיים-שלוש יהיו בעלי בעיות התפתחותיות בעתיד. לאחר מכן היה עליי ללכת אל בית הוריהם. שם הייתי מבקשת מהאם לספר לי על הילד, כשאני משתמשת בשאלון מובנה, זאת לצורך הוכחה כי הם אכן זכאים להשתתף בתכנית”.

השאלון היה שאלון שהוכתב מטעם יוצרי התכנית, וחלק משאלותיו עסקו בהריון ובלידה של הילד, עם התמקדות נרחבת על זמן הלידה. “גיליתי שכל אחד מהילדים שבחרתי היה ילד שבלידתו אירע סיבוך כלשהו. או שהיה מדובר על לידה ארוכה מאוד, או שהיה מדובר על לידה מכשירנית, או שהוא נולד טרם זמנו”.

ההבנה העוצמתית כי קיים קשר ברור בין הלידה לבין המשך חייו של הילד הכתה באסתר הצעירה, ולאחר נישואיה, כאשר גילתה כי הם עתידים להפוך להורים, דאגה מאוד. “גרנו בשוויץ,” היא מספרת, “והמקום הזר בנוסף לחוויה החדשה גרמו לי לדאוג. ידעתי שאם אעשה משהו שגוי בלידה, התינוק שלי עלול להיפגע, וכמובן לא רציתי בכך”.

היא החלה ללמוד מכל מקור אפשרי. “למדתי קורסים, נחשפתי לשיטות שונות, שאת כולן שיננתי היטב. ידעתי שמשככי כאבים משפיעים באופן ישיר על התינוק, ורציתי להמנע משימוש בהם. לכן עשיתי כל מאמץ אפשרי כדי לרכוש דרכים שתסייענה לי לעבור את הלידה בלעדיהם”.

הלידה עצמה הפתיעה אותה. “הכל נגמר תוך שעתיים וחצי. זה היה קל כל כך, שלא הבנתי על מה כולן מדברות… כשהגיע זמנה של הלידה השניה, החלטתי לפעול אחרת, כדי לבחון האם קיים שוני. השתמשתי בנשימות שטוחות, והלידה לא התקדמה. בדיעבד הבנתי שהנשימות הללו, אותן מלמדים יולדות עד היום, אינן טבעיות. ואפשר לראות זאת באמצעות התבוננות באמהות מהטבע- חיות ובהמות”.

ההקבלות בין העולם האנושי לבין עולם הטבע הן רבות, על אף התהליך השונה. “בכל פרט קיימת תבונה אלוקית מדהימה. ניקח לדוגמא פילה,” מדגימה אסתר, “הריונה אורך שנתיים. מדוע? משום שאם הפילון הקטן יהיה מתחת לגיל שנתיים, הוא לא יצליח להגיע בשל גובהו עד אליה כדי לאכול. אם נסתכל על תרנגולת, הדוגרת על הביצים. היא אינה שוברת את הביצים בעצמה. היא ממתינה בסבלנות, עד שהאפרוחים יבקעו בעצמם, ומכאן במעבר חד אלינו. כמו האפרוח, כך גם העובר. הוא מנהל את הלידה של עצמו. עלינו להיות שם בשבילו ולספק לו את התנאים האופטימליים לכך, לא ליטול פטיש ולשבור עבורו את הביצה אלא לאפשר לו ככל שניתן לעשות את המסע המופלא לחיים בביטחה”.

אפשר גם אחרת

הרפואה הקונבנציונאלית מבססת את הליך הלידה על שלושה גורמים המתחילים באות P האנגלית: Passenger (“הנוסע”- התינוק), Passage (“הדרך” שאותה הוא עובר) ו–Power (“הכוח” שמופעל בגוף). לפי גורמים אלו, התינוק פסיבי בכל הליך הלידה. וכך, כאשר הלידה מתעכבת, האם מקבלת זירוז, כדי להגביר את “הכח”. לאחר מכן מציעים לה משככי כאבים, על מנת להקל מעליה. אלו מכריחים את הנוסע-התינוק לבצע את הדרך, וכך הוא הופך להיות ממנהל האירוע למנוהל על ידי גורמים זרים שהופכים אותו לאורח פסיבי.

“אחת השאלות הגדולות ברפואה היא כיצד הגוף מבין כי יש לשמור על התינוק בשעה שהוא מגלה את ההריון וכי יש לשמור על התינוק מפגיעה, ולא להלחם בו כפי שהוא מגיב לכל עצם זר,” מרחיבה אסתר, “מחקרים הוכיחו כי העובר מפריש חומרים שונים שגורמים לאזור בו הוא נמצא להיות מוגן מפני התקפה. כבר בשלבים ראשוניים אלו ניתן להבין כי העובר יודע להגן על עצמו ולנהל את המצב. ברור אם כך שהוא מסוגל להמשיך את הניהול עד לסוף המוצלח, בעזרת ה’. והשאלה שנותרת ומרחפת בחלל היא מדוע מתעלמים מהידע הזה, וממשיכים להשתמש בשיטה המיושנת שהוזכרה לעיל”.

תשובה בינתיים לא קיימת, אבל שיטה המשתמשת בידע החדשני קיימת גם קיימת: שיטת מרילוס, אותה פיתחה אסתר. המוטו של השיטה נעוץ בשיטה המוקדמת שפיתחה: השיטה השויצרית. הספר אותו כתבה על מנת לאפשר לנשים להשתמש וליישם את השיטה השוויצרית זכה לתמיכתם של פרופסור יונתן שר מהמרכז הרפואי מאונט סיני במנהטן ומד”ר הנס סאוטר משוויץ. הוא הפך לרב מכר עולמי ונמכר ביותר מארבעים אלף עותקים.

“השיטה השוויצרית מתמקדת בדרך אותה עובר העובר במהלך הלידה, ומלמדת את האמא כיצד לעזור לתינוקה לצלוח אותה בצורה קלה, בריאה ומהירה יותר בשילוב נשימות, תרגילים ותנוחות המותאמים לכל שלב משלבי הלידה ולכל סיטואציה בה נתקלת היולדת. עם השנים ועם הצטברות הידע נוצרה שיטת מרילוס, שבה תוך שימוש במכשיר אולטרסאונד מתקדם ניתן לראות כיצד מונח התינוק והאם הוא הסתבך בצורה כזו או אחרת בחבל הטבור. במידת הצורך מסייעים לו להשתחרר ולהתמקם בצורה טובה יותר באמצעות תרגילים שונים שמבצעת האם וללא צורך במגע חיצוני של המטפלת, במטרה לאפשר לו בבוא העת לפלס את דרכו בקלות החוצה”.

בשלב זה עוצרת אסתר, ושואלת אותי מספר שאלות קצרות ופשוטות. לאחר קבלת התשובות היא מתארת את אחת הלידות שלי במדויק, מבלי שאנו מכירות ומבלי שסיפרתי לה דבר על הלידה עצמה. היא פותחת במילים “אני מניחה ש…”, אבל כשהיא רואה כמה אני נדהמת, היא מניפה ידה בביטול ואומרת כי הדבר מתבקש. כאילו מדובר בתרגיל חשבוני פשוט. היא ממשיכה ומפתיעה אותי באמירה שהדבר ניתן לפתרון בדרך פשוטה ביותר, ואני מוצאת את עצמי מצרה על כך שלא ידעתי על שיטת מרילוס עד היום.

רחלי מוסיפה בהקשר זה אנקדוטה מעניינת: “אני זוכרת שאחת הנשים שהשתתפה בקורס הכנה ללידה היתה אם לארבעה ילדים. חוויות הלידות הקודמות שלה כללו זירוזים ושעות על גבי שעות עם משככי כאבים. היא הגיעה אלינו לפני לידתה החמישית, כששמעה שאפשר גם אחרת. בקורס למדה ברצינות, יישמה את הנלמד ותרגלה את טכניקות הנשימה וההרפיה. הנשימות של שיטת מרילוס הן נשימות שמספקות לעובר חמצן במידה מספקת בכל שלבי הלידה ומקלות בצורה משמעותית את ההתמודדות של האם, כך שנשים רבות מצליחות בעזרתן להמנע מנטילת משככי כאבים. זוהי אגב אחת ממטרות השיטה, מחקרים מוכיחים כי משככים אלו עוברים באופן ישיר אל התינוק ומשפיעים עליו. ידוע כי חלק מהחומר יוצא מהגוף, אך קשה עד בלתי אפשרי לבדוק כמה מתוכו נשאר בפנים. כך שאם אנחנו מצליחים לגרום לנשים לחוות את הלידה עם תחושת שליטה שסיפוק בצידה וללא משככי כאבים, זהו דבר גדול מאוד בעיניי.

“בחזרה אל האישה עליה התחלתי לספר: לאחר התרגולים הרבים, להפתעתה, לראשונה הגוף שלה החל לפתח את התהליך מעצמו, ללא צורך בהתערבות חיצונית. אמה, שמלווה אותה בכל הלידות, שהתה לצידה בזמן זה, וראתה כי היא בשליטה מלאה. היולדת עצמה לא ראתה צורך לצאת מהבית ולבסוף הגיעה למרכז הרפואי הקרוב בדקה האחרונה, פשוט משום שהמתינה לכאב אותו הכירה בלידותיה הקודמות. כאב שלא בא. לאחר הלידה התבטאה כי הטכניקה של שיטת מרילוס לקחה ממנה שמונים וחמישה אחוזים מהכאב המוכר כל כך, ופתחה בפניה עולם חדש”.

התרגילים הם תרגילים פיזיים או מנטליים?

“הכל פיזי,” אומרת רחלי, ואסתר מדייקת כי לפחות תשעים אחוזים הם פיזיים. “כשאני מכינה נשים ללידה, אני נותנת רקע על כל תרגיל ועל כל נשימה ומסבירה כיצד הם משפיעים על הגוף,” מסבירה רחלי, “חשוב להדגיש כי השיטה אמנם מתמקדת בעובר, אבל יש לה בונוסים רבים מהצד שמועילים לאם. אחד הבולטים בהם הוא ההגנה על שרירי רצפת האגן. בשיטת הלידה הנהוגה בחדרי לידה נשים רבות פוגעות בשרירי רצפת האגן שלהן בשל לחיצות לא נכונות. בשיטת מרילוס השרירים הללו מנוטרלים. אין צורך להשתמש בהם בזמן הלידה.

“אגב, שלא תחשבי שאנחנו מעודדים לידות בית או טרנדים טבעיים שמקודמים היום באמצעים שונים. מקומה של יולדת הוא בחדר הלידה. גם לגבי צורת הלידה, יש נשים שננחה אותן לפעול בשכיבה בלבד, או על צד מסוים בלבד, ויש נשים שתקבלנה הנחיה אחרת. הכל תלוי בצורה בה התינוק ממוקם ובהתמודדות שלו מול החבל. המטרה היא לפלס את הדרך כדי שיוכל לעבור בצורה מהירה ובטוחה, בדגש על מהירה. לידות ארוכות אינן מיטיבות עם העובר”.

מטרת העל

“תינוקות בריאים לאמהות בריאות זו מטרת העל של שיטת מרילוס,” מוסיפה אסתר, “ולכן ככל שמדובר במצב של עובר במצוקה ובאישה שבתיקה הפנייה דחופה למיון, שם מקומה! כמו כן קיימים מקרים בהם לא נוכל לעזור, למשל כאשר התינוק גדול מידי והחבל כרוך בצורה שאינה מאפשרת התרה. אך יחד עם זאת, נשים צריכות לדעת כי לבעיות רבות שרופאי הנשים פותרים באמירה: ‘הכל בסדר, כך מרגישות נשים רבות במצבך’- יש פתרון”.

באיזה שלב יש לגשת לבירור?

“ברגע שמזהים כי קיימת בעיה,” מסבירה אסתר, “כאשר אשה חשה בכאב חד במקום מסוים בלבד המגביל את התפקוד שלה, בתנועות עובר המכונות ‘גיהוקים’- שאינן אלא דופק חזק של העובר הנובע מכך שלא מגיע אליו חמצן בכמות מספקת, וכן כאשר מדובר בתופעות המתארכות מעבר לזמן הנורמלי שלהן, כמו בחילות, אני ממליצה לגשת לבירור. ראיתי נשים רבות שסבלו מבחילות משום שהתינוק ‘לחץ’ על אזור הקיבה. לאחר מספר תרגילים פשוטים המנח שלו השתנה, והאישה הפסיקה לסבול מהתופעה. כך גם כאשר הרופא מצביע על בעיה כמו ריבוי מים, על מצג לא נכון ביחס לשבוע ההריון ועל עוד תופעות, ואין לו פתרון להציע, מומלץ לבוא לבדוק האם אכן מדובר בתוצאה של סיבוך העובר בחבל הטבור”.

“ערכנו כנס בבית שמש שסיפר אודות השיטה,” מספרת רחלי, “ובסיומו ניגשה אליי אישה שציפתה לילדה התשיעי. כל ילדיה הקודמים נולדו פגים כשהשבוע המאוחר ביותר אליו הגיעה היה 31, לאחר הלידה הראשונה עברה ניתוח להסרת מחיצה תוך רחמית, משום שחשבו שהיא הגורם ללידה המוקדמת אך ללא הועיל. בהריונות הבאים תפרו לה את צוואר הרחם, אך ירידות מים מוקדמות גרמו שוב לסיום ההריון בשלב מוקדם. באחת הלידות אמרו לה הרופאים כי ככל הנראה גופה מפתח דלקת, ולכן עליה ליטול אנטיביוטיקה כמעט מתחילת ההריון ועד לסופו, ששוב התרחש מוקדם מדי. הבעיה, כאמור, לא נפתרה, וכשהיא ניגשה אליי וסיפרה כי היא עומדת לפני לידה תשיעית, ראיתי בעיניה פחד גדול. הבנתי אותה. אצלה הלידה לא מסמלת את הסוף, כי אם את ההתחלה. טיפול בפג הוא דבר לא פשוט כלל. שלחתי אותה לאחת מתלמידותיה של חמותי המטפלת בשיטה באזור מגוריה, ולראשונה בחייה היא ילדה את תינוקה בשבוע ארבעים כשהיא והוא יוצאים יחד הביתה מבית היולדות”.

האם הרפואה מכירה במשמעותו הרבה של חבל הטבור?

“כמעט לא קיימים מחקרים על הנושא,” מצרה אסתר, “אבל המחקרים שכן קיימים מוכיחים זאת חד משמעית. היום מתחילים להבין כי האופן בו מונח חבל הטבור הוא משמעותי ביותר הן עבור הלידה והן עבור בריאותו של התינוק בהמשך חייו. כל עוד המנח נכון, ההריון והלידה יהיו תקינים, אך ברגע שהחבל מונח בצורה לא נכונה, יתגלו סיבוכים שונים.

“פנתה אליי אישה שבתה היולדת עמדה בפני ניתוח. מאחוריה היו יומיים של התכווצויות כאב המבשרות כי הלידה מתקרבת, בשלן קיבלה כמות גדולה של משככי כאבים, אך למרות הכל הלידה לא התקדמה, והרופאים הרימו ידיהם. הודיעו לה כי כיון שחדר ניתוח לא פנוי, עליה לחכות שעה נוספת. בזמן זה הרימה אליי אמה-הסבתא לעתיד טלפון, וביקשה את עצתי. כאשר אני נמצאת בארצות הברית אני נעזרת בתשאול ובתמונות שאני מקבלת. הסבתא שלחה אליי את התמונות והשיבה על השאלות, ואז הצעתי תרגיל מסוים. היולדת לא התלהבה מהרעיון, משום שלא האמינה שתרגיל פשוט כל כך יעזור לה. אמרתי לה- מה אכפת לך לנסות? את בכל מקרה בדרך לניתוח. אם לא יועיל, גם לא יזיק. היא התרצתה וביצעה את התרגיל, שאפשרי לישום למרות משככי הכאבים. כשסיימה פרצו לחדר המיילדות נדהמות. מסתבר שהדופק של העובר, שעד אותה עת היה נמוך מאוד, התייצב לפתע פתאום, והלידה החלה מיד. בסיום הלידה הסתבר כי החבל היה ארוך מאוד, וכרוך סביב התינוק בצורה שחסמה את תזוזתו. המיילדות עצמן הופתעו מאורכו של החבל ועוד יותר הופתעו מהלידה שהסתיימה ללא ניתוח”.

לחסוך סיבוכים

חלומה הגדול של אסתר הוא שכל חדר לידה יהיה מצויד במכשיר אולטראסאונד מתקדם ובאנשי צוות שיודעים כיצד לקדם את הלידה באמצעות השיטה. “הפתיחות היום גדולה יותר מבעבר,” היא אומרת, “לפני שנים רבות צעקה עליי מיילדת באחד מהמרכזים הרפואיים כי היא זו שאחראית ללידה, ולכן על היולדת להיות ללא תזוזה. אמרתי לה בתקיפות כי עליה לחשוב מהי משמעותה של האחריות. האם הפירוש אליו היא מתכוונת הוא שהיא תיקח את התינוק הביתה, במידה שיגרם לו נזק מצורת הלידה?… כיום, ברוך ה’, המצב שונה לחלוטין. בעקבות העלאת המודעות ודרישה של הנשים היולדות, המצב הולך ומשתנה, אך עדיין קיים מקום רב לשיפור ועדיין חוסר המודעות הוא רב”.

חוסר המודעות קיים הן אצל הצוות הרפואי והן אצל היולדות עצמן. אני מבקשת מאסתר להדגים, והיא נענית בשתי דוגמאות רווחות. “כדור פיזיו,” היא פותחת, “השימוש בו נפוץ כל כך דווקא כאשר מדובר על רצון להצמד לצד ה’טבעי’. אך משום מה נעלמה מעיני המשתמשות העובדה כי חוקי הטבע מחייבים שכאשר קופצים על משהו, ‘נזרקים’ לאחור. ובמילים אחרות, העובר נזרק אחורה וקדימה ומקבל מכות בראש.

“כך גם לגבי התעמלות. פגשתי בקליפורניה אישה בהריון בשיעור זומבה. הארתי את תשומת ליבה לעובדה שמתיחת הידיים והתנועות אותן היא מבצעת עלולות לפגוע בתינוקה, אך היא השיבה כי היא רוקדת מגיל תשע וכי רופא הנשים שלה אמר כי כל מה שעשתה לפני ההריון ביכולתה לעשות גם כעת, משום שגופה רגיל לכך. זהו מיתוס שגוי. בשוויץ של לפני עשרות שנים ידעו כי נשים הרות אינן תולות כביסה בחבלים הגבוהים, משום שפעולה זו מצריכה מהאישה להרים את שתי ידיה למעלה, והדבר עלול לפגוע בשלייה ובתינוק. הגוף אולי רגיל לפעולות אלו, אבל בתוך הגוף נמצא כעת אדם קטן-חדש, שלייה וחבל טבור וצריך לתת על כך את הדעת. מה שהיה לפני ההריון לא תקף למה שקורה עכשיו. לצערי, הריונה של אותה אישה הסתיים שלושה שבועות לאחר פגישתנו. היא הייתה בשבוע מוקדם יחסית, ואינני יודעת מה עלה בגורל תינוקה”.

אסתר מדגישה כי המצב שקיים היום, שבו כל עולם המדע והרפואה התקדם, ואילו בשדה הילודה קיימים יותר תמותת נשים, יותר פגים, יותר ילדים הלומדים בחינוך מיוחד ויותר ילדים הנזקקים לכדורים פסיכיאטריים הוא מצב הדורש בדיקה.

“בשנות השישים נשים נטלו תרופה בשם תלידומיד לצורך הקלה בבחילות,” היא מסיימת באנקדוטה חריפה, “התרופה הביאה לכך שהתינוקות נולדו עם מומים קשים, בעיקר בגפיים. ה-FDA האמריקאי גילה כי התרופה גורמת לכך, והתרופה ששווקה בעולם כולו ירדה מהמדפים. אם היה קורה, חלילה, דבר כזה בימים אלו, הפתרון שהיו מוצאים הוא הקמת בתי ספר יעודיים לילדים פגועים… אחד העקרונות החשובים בחיי הוא שמעט מניעה טובה יותר מאלפי מאמצים לריפוי. לרוב האם בריאה, והעובר גם הוא בדרך כלל בריא. אם ניתן עליו את הדעת, נהיה עירניות לאיתותים שהוא שולח לנו ונשתדל לעזור לו כאשר הוא במצוקה, נוכל לחסוך הרבה מהבעיות שממלאות את מחלקות הנשים ואת חדרי הלידה”.