מירב לביא

ממציאה את כללי המשחק מחדש

מירב לביא, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית, הפכה ליועצת זוגית כבר בשנת הנישואין השלישית שלה. הישג מרשים לכל הדעות. אנחנו יושבות לשיחה לרגל השקת ערכת המשחקים למתבגרים “רגעים של קסם פלוס”, שכבשה את העולם הדתי-חרדי בסערה. כי את המשחק הזה ואת הקסם שלו אי אפשר להפסיק.

רחלי דיקשטיין // מגזין אשת 8, מנחם אב תשע”ז

מה מביא בחורה צעירה ללמוד יעוץ זוגי?

“הייתי יסודית מאוד. אחת שאוהבת לעשות דברים ‘עד הסוף’,” מספרת מירב. אל הנישואין היא הגיעה עם מודעות פנימית גבוהה. משהו שאפיין אותה מגיל צעיר, אבל הלך והתפתח עם השנים. “מעולם לא הפסקתי ללמוד,” היא אומרת, “גם היום, על אף ההצלחות הרבות שאני זוכה להן בתחום הייעוץ הזוגי, בס”ד, אני לא מפסיקה ללמוד”.

מירב היא בעלת מוניטין של יועצת נישואין מובילה בתחומה, תעיד הקליניקה מלאת הלקוחות והיומן המלא בהזמנת הרצאות וסדנאות בנושאי זוגיות חודשים רבים מראש. יש לה “קבלות” בדמות הזוגות המטופלים אצלה הזוכים לעלות על דרך המלך, פה מפיק מרגליות ואישיות נינוחה. למרות זאת, היא מתעקשת לא לנוח על זרי הדפנה.

מניסיון של שנים בתחום, מה לדעתך המרכיב החשוב ביותר בזוגיות?

“סקרנות,” מפתיעה מירב. היא מודעת לכך שהיא מפתיעה. התשובה הצפויה היא ‘אמון’, ‘ויתור’, ‘כבוד’, אך היא עומדת על דעתה שכל אלו חשובים בהחלט, אבל ללא סקרנות, אין אפשרות לבצע את האמון, את הוויתור ואת הכבוד באופן נכון.

“לא פעם אני שומעת זוגות שמתבטאים כי הם מכירים זה את זו ‘טוב יותר ממה שהם מכירים את עצמם’. כך היו גדי ורותי, שהגיעו אליי לקליניקה. שאלתי את רותי מה מפריע לה. היא החלה לענות, וגדי קטע אותה מיד: ‘שטויות, זה לא מה שמפריע לה. אספר לך מה מפריע לה באמת’, וכבר החל לפרט ברצף, שכן הוא מכיר אותה ‘כמו שהוא מכיר את כף ידו’. עצרתי אותו ושאלתי, ‘אתה בטוח שאתה מכיר את כף היד שלך? כמה קפלים יש בה?’ הוא התבלבל…

“איננו מכירים באמת את כף היד, למרות שהיא שם מרגע שנולדנו. וודאי שאת בן הזוג, ששונה מאתנו כל כך, איננו יכולים להכיר באופן של ידיעה מוחלטת של רגשותיו”.

בהקשר זה מזכירה מירב את נושא הנפרדות. “אם נצייר שני עיגולים, כאשר אחד מסמל את האישה והשני מסמל את הבעל, הסוד לזוגיות טובה הוא כאשר העיגולים קרובים זה לזה באופן שיש מעט משותף והרבה נפרד. זוגות רבים חושבים כי זוגיות משמעה עיגול אחד: אני זה הוא והוא זה אני, שלמה ודינה היו כאלו. כשהם ישבו מולי בקליניקה, שלמה סיפר כי כאשר דינה לא מרוצה, כל היום שלו נהרס. זהו מצב לא בריא, משום שבמצב כזה אחד רומס את השני. דווקא כאשר לכל אחד מבני הזוג יש שטח נפרד ששייך רק לו, הם מסוגלים ליצור זוגיות בריאה ביניהם, שכן לכל אחד יש את ה’אני’ שלו, שאינו קשור לדעתו של בן הזוג. כך, כאשר בן הזוג אומר משהו, אפשר להקשיב לו, ולא להיות עסוקים בפגיעה שהתלוותה למילותיו.

“אנשים נוטים לפנות לספרים, על מנת לדעת מה נכון לעשות. ספרים מטבעם כתובים בהכללות, ואנשים שקוראים בהם ונשענים רק עליהם מאבדים את הסקרנות הטבעית שלהם, כי הם מרגישים שהם כבר יודעים הכל. בספרים כתוב שאישה צריכה הקשבה מבעלה והבעל צריך מרווח לעצמו, אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואת לעולם לא יכולה לדעת אם הבעל שלך הוא כמו ‘כולם’ שבספר, או שהוא משהו אחר. צריך להבין שאין שום דבר גורף בחיים”.

מה טוב לו?

מירב מרחיבה באמצעות הדגמת סיטואציה שכל אחת מאתנו מכירה. “אישה מבחינה שבעלה עצוב. היא יכולה לעשות מה שטוב לה – לכרכר סביבו או להניח לו, בהתאם לאופייה, והיא יכולה לעשות מה שטוב לו, אבל איך היא תדע מה טוב לו אם היא לא תשאל? מתי בפעם האחרונה עצרת לשאול את בעלך מה הוא צריך ממך בזמן שהוא עצוב או מוטרד?

“אם אנחנו מדברות על הצד הנשי – אני נתקלת בלא מעט נשים, שמספרות בקליניקה כי הן לא מצפות רק להקשבה, כי אם גם להבעת התעניינות ולעיתים אף לנתינת עצות. בדיוק ההיפך ממה שכתוב בספרים. אז האם לא הגיע הזמן לשים קץ לאכזבות ופשוט לשוחח?

“שיתפה אותי נעמי, אישה שנשואה מעל עשרים שנים, כי חודשיים לאחר החתונה שלהם, חל יום הולדתה. אהרון בעלה קנה לה מתנה קטנה וצירף פתק. היא התאכזבה מאוד, והחליטה להכין לו יום הולדת שלא ישכח לעולם. יום ההולדת שלו חל חודשיים אחר כך, והיא הכינה לו מסיבת הפתעה מהאגדות: הזמינה חברים ובני משפחה, תכננה, השקיעה – אני מזכירה כי מדובר על זוג צעיר שנמצא כל היום זה עם זו, כך שהקושי שלה היה כפול. כשהגיעה המסיבה והאור נדלק, הבעל הצעיר היה נבוך כל כך, שלא ידע את נפשו. הוא פלט איזו מילה, והיא נפגעה כל כך מחוסר ההערכה שלו, שגם עשרים שנים לאחר מכן, בכל הזדמנות שקשורה בהערכה ובכבוד, הזכירה נעמי לאהרון כמה הוא חסר הערכה למאמציה. את יום ההולדת הוא באמת לא שכח כל החיים… רק לאחר השתתפותה בסדנא, היא הבינה שבעצם כל אחד הפתיע את האחר בהתאם לאישיות של עצמו – הוא היה שמח מאוד אם היא הייתה מפתיעה אותו בקטן, והיא הייתה שמחה מאוד, אם הוא היה מכין לה הפתעת ענק. זו בעצם נקודת מוצא שגויה בה כל אחד מבני הזוג רואה את הזולת מבעד למשקפיים האישיים שלו. גם כשהמחשבה המובילה היא ‘מה יעשה לבן הזוג טוב’ – לא תמיד קולעים לרצון שלו. בצורה כזו מתפספס העיקר: שני בני הזוג מכוונים לטוב, אבל, במקום לגרום זה לזה הרגשה טובה, הם עלולים לפספס את החוויה”.

אז אין מקום להפתעות בחיי הנישואין?

“ודאי שיש מקום,” אומרת מירב, “אבל כשרוצים ליזום ולהפתיע, צריך להישאר עם סקרנות גם לאחר הביצוע. פשוט לקחת את זה כניסוי. ניסוי בנוי מהשערת מחקר, הניסוי עצמו ובחינת התוצאות. לעולם לא עושים ניסוי וממשיכים הלאה בלי לבדוק אם המטרה הושגה או לא. את רוצה להיות ספונטנית? נפלא. חישבי מראש מה התוצאה שאת מצפה לה, ולאחר המעשה, הניסוי, תגיעי לבחינת התוצאה מתוך סקרנות: תשאלי אותו – ‘כשאמרתי את המילה הזו והזו, איך הרגשת?’ ‘כשעשיתי את המעשה הזה והזה, מה זה עשה לך?’ לפעמים תופתעי ממש מהתגובות. ו…זה לא צריך להיות מתוך אוירה מכבידה, אלא מתוך הנאה”.

תיאוריית הכיף

מירב לקחה את הידע המקצועי ואת הניסיון הרב שצברה צעד קדימה וייצרה ערכת משחקים זוגית, ראשונה בתחומה בציבור הדתי-חרדי. המשחקים עובדים בדיוק על המקום של פיתוח הסקרנות. הם מבוססים על מידע מחקרי רב, על טכניקות טיפוליות ומגלמים בתוכם מאות רבות של זוגות אותם פגשה מירב בקליניקה. “שמתי לב שדברים עוברים כחוט השני בקרב זוגות רבים שפגשתי בקליניקה, ואת הידע הזה הכנסתי אל המשחקים בערכה. הרעיון שעומד מאחורי ערכת משחקים דווקא מבוסס על תיאוריית הכיף. התיאוריה אומרת שכשכיף לנו אנו יכולים לעשות דברים שאנו לא אוהבים לעשות בדרך כלל. כיוון שכך, לא נשאל האם אפשר או אי אפשר לשנות התנהגות, אלא נשאל – מה צריך לשנות בנסיבות כדי שההתנהגות תשתנה וכדי שהשינוי המיוחל יקרה”.

מירב מדגימה את התיאוריה בעזרת סיפור אמיתי: “חברה גדולה רצתה להמריץ אנשים היורדים מהרכבת לעלות במדרגות במקום להשתמש במדרגות נעות. לשם כך היא הפכה את המדרגות הרגילות ל”פסנתר”. אנשים התלהבו כל כך מהעובדה שכל דריכה שלהם משמיעה צליל, שהם עלו וירדו גם ללא סיבה. כלומר, ההנאה הובילה את המהלך שהחברה שמה לה למטרה.

“את הרעיון של שינוי נסיבות, שעומד בבסיסה של תיאוריית הכיף, אני מיישמת בקליניקה. חיים ושרה הגיעו אליי, לאחר ששרה טענה כי חיים ‘נכה רגשית’. כבר בפגישה השניה, לנגד עיניה המשתאות של שרה, חיים נפתח והחל לדבר ואפילו להזיל דמעה. איך זה קרה? בתהליך הטיפול נוצרה אווירה מכילה, מאפשרת וחפה מהאשמה. בכך אפשרתי לחיים, שהוא אדם סגור מטבעו, להיפתח. במילים אחרות, האווירה השונה היוותה את הנסיבות החדשות שהביאו לשינוי”.

מירב יצרה את המשחק דווקא לזוגות שאינם מרגישים צורך בטיפול זוגי. “בתוך אווירת המשחק, ללא מטפל ברקע וללא הרגשה של טיפול זוגי, הערכה מביאה לשינוי נסיבות, וזהו סוד ההצלחה הגדול של המשחקים הללו,” היא אומרת.

למי המשחקים מיועדים?

“לזוגות שטוב להם ביחד,” אומרת מירב, “ליתר דיוק, אני מייעדת את הערכה לסקאלה שנעה בין אלו שלא רע להם, זוגות שגם אם לא הכי טוב להם, עדיין יש להם רגעים של נחת, לבין אלו שטוב להם מאוד. אני מקבלת תגובות מכל רחבי הסקאלה הזו, ומגלה כי המשחק תורם להם רבות.

“במילים המקצועיות בזכות המשחק מתאפשר “SHARING”. המשמעות של המונח הזה היא שככל שאני משתפת משהו עמוק מתוכי, כך אני מרגישה קרובה יותר לאדם אותו שיתפתי. זוהי תופעת לוואי שמתרחשת בערכה – היא גורמת דרך המשחק לקרבה גדולה מאוד. הערכה מביאה את בני הזוג לשתף האחד את השני בדברים פנימיים ועמוקים, שאנשים לא חושבים לומר בשיחה זוגית רגילה, וכאן האווירה מאפשרת מבלי להרגיש “כבד” או “קשה”, זה פשוט עובד”.

משחקים עם המתבגרים

לאור ההצלחה המסחררת שנחלו המשחקים הזוגיים, החלה מירב לקבל בקשות לייצר ערכת משחקים לילדים. מתוך ניסיונה כפסיכותרפיסטית ומטפלת cbt היא החליטה להתמקד דווקא במתבגרים. “מתבגרים רבים לא רואים בהוריהם כתובת לשיתוף במצוקותיהם בשל סיבות רבות. המשחקים שיצרתי נועדו לשנות את המצב”.

מאיזה גיל נחשב ילד למתבגר?

“מגיל תשע,” אומרת מירב, “ערכת המשחקים למתבגרים כוללת שלושה משחקים, והיא מותאמת למשחק של אחד על אחד (הורה וילד), אחד על רבים (הורה וילדים) וילדים בינם לבין עצמם”.

מירב מדגימה לי את משחק הלוח. המשחק מאתגר במיוחד, ובנוי משלוש רמות משחק, כך שאפשר לבחור עד איזו רמת פתיחות להגיע. “גם ההורים חושפים את עצמם במהלך המשחק, גם אם השיתוף כרוך במבוכה או מעיד על חולשה,” אומרת מירב, “אי אפשר שיהיה שיתוף חד צדדי. בדרך כלל אנחנו, החזקים, שואלים את הילד, החלש, ונותנים לו עצות. כאן ההורה נדרש לפתוח את הלב, ובדרך זו הוא גורם לילד להבין שההורים שלו אנושיים ושיש לו כתובת. ילד מתבגר צריך שאמא ואבא יהיו שם בשבילו. חשוב מאוד לפתח ערוץ תקשורת פתוח מול מתבגר, וזה מה שהמשחק עשוי לתת. המשחק נוגע במישורים משמעותיים בחיים, ויכול ללמד הרבה על הילד. אמא שחוששת שהילד לא יסכים לשחק איתה, רק מוכיחה עד כמה המצב מחייב יצירת אמון, ודווקא דרך המשחק הדרך יכולה להיסלל בקלות רבה יותר.

“לעולם אין מאה אחוז,” מסכמת מירב, “אבל כשאנשים שקנו לעצמם, חוזרים לקנות לבני משפחה ולחברים, זה מוכיח שברוך ה’ יש כאן משהו טוב. אני רק רוצה לומר שאמא שרוכשת רק את הערכה למתבגרים, צריכה לזכור שהיא המנוע. להשקיע בילדים זה חשוב, אבל צריך בשביל זה כח. ובשביל שיהיה כח, אמא צריכה להשקיע קודם כל בעצמה”.