הקיסר הצרפתי

טכניקה חדשה של ניתוח קיסרי גרמה לסערה של ממש. הניתוח הצרפתי. הנושא אפילו עלה לוועדה בכנסת. הגיעו נשים ונציגים, עלו משפטים כמו “זכות האישה על גופה” מול “ניתוח לעשירות בלבד”, לצד אמירות אלו דובר על סכנת נפשות לאם וליילוד. לאחר קריאה של נייר העמדה שפרסמו מנהלי המחלקות, יצאנו לחקור ולבדוק. מה זה, מדוע זה מסוכן?

כתבת התחקיר הזו החלה בעקבות פניה בהולה לסטטוס של המגזין: הפניה הכילה את נייר העמדה שהובא בכנסת, ובעיקר זעקה כי קיים נושא שחייבים לעורר כלפיו מודעות. לפי הטענות שהביאה הכותבת, נולד ניתוח עם יחסי ציבור טובים. ניתוח שנשים מתעקשות דווקא עליו, משלמות באופן פרטי כ-20 אלף ש”ח, אבל חלקן יוצאות עם נזקים גופניים לכל החיים… בעקבות הדברים יצאנו לתחקיר. שמענו דעות בעד ונגד, ולבסוף הבאנו סיכום משלנו. מוזמנת לקרוא ולחוות את דעתך.

אחריות כבדה

פרופסור יריב יוגב, מנהל “ליס ליולדות ולנשים”. המרכז הרפואי איכילוב.

הניתוח מכונה “צרפתי” על שם מרכז קטן ליד פריז שעושה את הניתוחים האלה. מדובר בטכניקה שהומצאה לפני למעלה משבעים שנים, בשנת 1945. מטרתו היא להימנע מפתיחת קרום הצפק שעוטף את כל איברי הבטן. לכאורה, במסגרת הניתוח לא פותחים את שרירי הבטן ולא חותכים אותם. באותם ימים לא היתה אנטיביוטיקה, והשיטה הזו נחשבה לבטוחה יותר, שכן גרמה לפחות זיהומים. אך ברור שמרגע גילוי האנטיביוטיקה, השיטה הפכה למיותרת וכיום בשום מקום לא עושים את הניתוח הזה.

תומכי השיטה כיום טוענים כי יש פחות כאבים בהתאוששות שלאחר הניתוח, ומפתחי השיטה טענו, שנשים שנותחו בשיטה הזו קמו מוקדם יותר מאשר נשים שעברו ניתוח בשיטה הרגילה. יש לציין שכאמור, הניתוח הזה אינו מבוצע בארצות הברית, אינו מבוצע באירופה, וגם בישראל אינו מבוצע בשום מקום באופן רשמי: יש מנתח אחד בארץ שמבצע אותו. רופא בכיר מאוד במרכז הרפואי שיבא. צוות גניקולוגים מהמרכז בשיבא הזמינו את המנתחים הצרפתיים המקוריים כדי להדגים את הניתוח. וכשראו שהניתוח גרוע ושהחילוץ של היילוד מהרחם הוא מסובך ומורכב, הם החליטו שלא לאפשר לבצע את הניתוח במרכז הרפואי שבו הוא עובד.

המנתח המדובר הצליח להכניס אותו במקום אחד בנצרת ולאחר מכן במעיני הישועה. וכאן עליי להדגיש כי במעיני הישועה ראו שהתוצאות של הילדים ושל האימהות טובים פחות ולכן החליטו הרבה לפני הבלאגן שנוצר, לעצור את כל הניתוחים שם מתוך אחריות כבדה לבריאות של האמא ושל התינוק. לא מדובר בניתוח חרום באמצע הלילה. מדובר על ניתוח מתוכנן, והעובדה שבניתוח מתוכנן היו סיבוכים רבים יותר, גרמה לפרופסור מנו במעיני הישועה להפסיק את הניתוח ולא להחזיר אותו כמו כל מנהלי המחלקות האחרים.

במקביל, המרכז הרפואי בני ציון, שנקרא גם רוטשילד, ביצע מחקר מסודר. נשים הוציאו מעטפה שהיה כתוב בה “ניתוח קיסרי צרפתי” או “ניתוח רגיל”. הנשים לא ידעו איזה ניתוח הן אמורות לעבור, ומבחינת היחס האישי וההתנהלות כלפיהן היה דמיון מלא בין שתי הקבוצות. זאת כדי לוודא האם מה שגורם להחלמה המהירה תלוי ביחס התומך, שכן הניתוח הקיסרי הצרפתי ניתן כשירות פרטי, או שבאמת יש משהו בטכניקה שגורם לאישה להחלים הרבה יותר טוב.

תוצאות המחקר העלו כי ראשית, לא היה הבדל ברמת שיכוך הכאב בין שתי הקבוצות. שנית, בשיטת הניתוח הצרפתי, לקח יותר זמן לחלץ את היילודים מהרחם ולכן הם נולדו עם רמת חומציות גבוהה יותר בדם. נתוני pH כאלו מהווים סכנה לפגיעה נוירולוגית. בנוסף לכך, היו קרעים רבים יותר ברחם, פגיעות בשלפוחית השתן ופגיעות בחתך הבטן, שמחייבות נשים כאלו לעבור ניתוחים קיסריים גם בלידות הבאות.

באופן פרדוקסאלי, בין שתי הקבוצות 85% חשבו שעברו את הניתוח הצרפתי… במילים אחרות, לא נמצא שום יתרון בניתוח הצרפתי. לא מבחינת האמא, לא מבחינת העובר ולא מבחינת הכלת הכאב. בנוסף לכך, בהרבה מאוד מרכזים רפואיים בישראל, ואדגים מהמתרחש באיכילוב- בזמן הניתוח הקיסרי נותנים מורפיום בתוך עמוד השדרה, כך שנשים חשות כאבים פחותים בשעות הראשונות לאחר הניתוח. גם לאחר ארבע וחמש שעות לאחר הניתוח נשים קמות והולכות.

ניתוח בחוץ

תוצאות המחקר של המרכז הרפואי בני ציון פורסמו, והוצגו בישיבה של כל מנהלי המחלקות. כמנהלי מחלקות יש לנו אחריות כבדה כלפי הנשים. ולכן חשבנו שזה לא יהיה נכון בשום צורה לא להביע את העמדה שלנו. הבקשה שלנו היא שניתוחים אלו יהיו תחת מחקר, על מנת להבטיח שאנשים ידעו שיש סיכון גדול יותר גם לאמא וגם לילוד. הכנסת שיטה חדשה מחייבת הוכחה ברורה שהיא לא פחות טובה מהשיטה הקיימת. המבצעים של הניתוח הצרפתי לא ביצעו שום מחקר. לא פורסמו שום נתונים שתומכים בשיטה שלהם. יש רק נתונים שאינם תומכים בשיטה זו. מתי צריך להתעורר, כשתהיינה עוד ועוד נשים עם נזק, חס וחלילה?

משרד הבריאות שמע שאנחנו מוטרדים, והחליט לעצור את הניתוחים באופן גורף מבלי לברר. זה בסדר גמור. אבל אז בכנסת התקיימה ועדה שאין בה שום מרכיב בריאותי מלבד ידועניות רשת, שעברו את הניתוח. הלחץ הנשי גרם לכך שמשרד הבריאות שינה את ההחלטה, על אף שלא עמדו מול משרד הבריאות נתונים חדשים.

מחריד שבאו אנשים שאינם מבינים בניתוח, שלא נכחו מעולם בניתוח קיסרי, אינם יודעים מה זה פריטונאום, אינם מבינים איך עושים אלחוש כאב, ובמסגרת של פופוליזם זול כדי לקבל תמיכה מנשים, יצרו אווירה ציבורית שהביאה לשינוי החלטת משרד הבריאות. האיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה וכן מנהלי המחלקות לא שינו את עמדתם. כל זמן שלא בוצע מחקר מסודר שמראה את התוצאות בצורה מסודרת, הרי שמדובר בניתוח מסוכן יותר מהניתוח הרגיל, בשל האמור לעיל, ולכן לא נתמוך בו כמנהלי מחלקות. יש לנו אחריות כבדה לבריאות הנשים ולבריאות ילדיהן. כך נהגנו תמיד וכך נמשיך. ארחיב ואדגיש: זה לא יהיה בבלינסון, לא בשיבא, לא במעיני הישועה, לא באיכילוב, לא ברמב”ם ולא בסורוקה. הניתוח הזה מתקיים באופן פרטי בעלות של כעשרים אלף שקלים, ומי שרוצה להתנתח בנצרת, שיבושם לה.

מה לגבי זכות האישה על גופה?

לאישה יש את זכותה על גופה אבל לא לסכן אותו. אם היא רוצה להסתכן למרות זאת, היא יכולה לבחור מקום פרטי בתשלום פרטי ולא לבצע את זה במרכז רפואי ציבורי על חשבון משלם המיסים. כדי להמחיש, אתן דוגמא מנושא רכיבה על אופניים. המדינה החליטה שיש לרכוב עם קסדה. האם נבוא ונשאל מה עם זכות האדם על גופו? אולי נח יותר לרכוב עם כובע מצחיה? והנמשל ברור. למדינה יש אחריות להגן על אנשים.

חובת בירור

ד”ר מתן אלעמי סוזין, מומחה בגניקולוגיה, מנהל היחידה לרפואת האם והעובר במרכז הרפואי לניאדו.

למען ההגינות אפתח ואומר כי אני מכיר את ד”ר ישראל הנדלר, הוא משכמו ומעלה, רופא בכיר בשיבא במשך שנים ארוכות. אני מכיר את העשיה שלו לטובת היולדות. בנוסף להקדמה זו, עליי לציין כי באופן אישי לא יצא לי לראות ניתוח צרפתי, אבל כן השתתפתי בישיבה של האיגוד שדנה בנושא של הניתוח הצרפתי.

הסיבה שהחזירו את הטכניקה, שכאמור אינה חדשה, כרגע, כי היתה טענה שהחלמת האישה ממנו קלה יותר. חשוב לציין שגם בניתוח קיסרי רגיל לא חותכים את שרירי הבטן, אלא מפרידים אותם בקו האמצע. הנקודה היא שהכניסה באופן נמוך, מבלי לפתוח את חלל הצפק, יוצרת חלל קטן משמעותי, שדרכו אפשר להוציא את התינוק. כלומר, מבחינת התינוק, זה ניתוח שדורש יותר מיומנויות ומורכב יותר לבצע אותו. בוודאי שהטכניקה הזו אינה מתאימה לניתוח קיסרי דחוף שמתפתח תוך כדי לידה.

בנוסף לכך, כיס השתן יושב על גבי האגן מעל הרחם. בניתוח קיסרי לרוב מורידים אותו קצת למטה בשביל לבצע את החתך, אבל בניתוח צרפתי צריך לדחוף אותו ממש הצידה, וכך נוצרת אפשרות של פקיעות כיס השתן. זאת אחת הטענות כלפי הניתוח: שאלת הבטיחות שלו. זו גם הסיבה שהניתוח הזה יכול להתבצע רק כניתוח מתוכנן ולא כניתוח חרום, ורק במשקלים מסוימים של הילודים. אלו דברים שאני מאמין שד”ר הנדלר מסביר אותם היטב.

ד”ר הנדלר טוען שיש לו נתונים על הניתוחים שהוא עשה ואני מאמין לו. הנקודה של האיגוד היתה, שעלה חשש ממרכזים רפואיים אחרים שמבצעים את הניתוח הזה, כי הילודים עצמם יוצאים עם קצת יותר סיכוי לחבלות, שהן חבלות חולפות, כתוצאה מהכפות שמשתמשים כדי להוציא את הראש בשל החלל הקטן. לדעתו של ד”ר הנדלר הכפות עדינות ויעילות. הוא כתב תגובה מפורטת, מקצועית ועניינית בדיון שהיה בכנסת, ואני מכבד אותה.

אחת הטענות שהעליתי היא שאם הניתוח הזה הוא טוב כל כך, אז מדוע אינו נפוץ בכל צרפת, אלא מתקיים רק במרכז רפואי ספציפי? מדוע הטכניקה אינה נפוצה בעולם? האם כולם נגד נשים? ד”ר הנדלר טען שהניתוח אינו נפוץ בצרפת, כי הצרפתים פחדו שהניתוח יעודד נשים להיות מנותחות ולא ללדת רגיל. קשה לי להאמין…! אני גם לא מבין מה האינטרס של הצרפתים בעניין הזה, שכן הנשים הצרפתיות אינן כמו הנשים החרדיות שרוצות משפחות גדולות, אבל זו היתה הטענה.

אמירה שיווקית

לא נשמע מדבריך שאתה שולל את הניתוח הקיסרי הצרפתי באופן החלטי.

אינני יכול לשלול משהו שאינני מכיר… אני רק יכול לומר שאילו הייתי מפתח משהו חדש היה עליי לעשות מחקרים ולבדוק את הבטיחות שלו. אין לי דעה מוצקה בעד או נגד, אבל אני חושב שמהותי להכניס שיטות חדשות עם שקיפות ראויה. זו הנקודה. המחקר הגדול ביותר שאני מכיר שבוצע, נעשה על ידי הקבוצה שפיתחה את הניתוח עם ד”ר הנדלר בצרפת. מלבדו קיימים שני מחקרים קטנים מלוב, שלא ברור עד כמה ניתן לסמוך עליהם. לדעתי, אם יהיה מחקר גדול על הנושא במדינת ישראל, נוכל לקבל את התשובה.

יחד עם זאת, ברור שגופים רגולטורים אינם יכולים לאפשר דברים שעלולים לסכן חיי אדם. רופא אמור להיות אמון על בריאות האישה ועל בריאות התינוק. עוד אני חושב שגם בניתוחים הרגילים, צריך לפתור ברמה הציבורית את השאלה, האם הטכניקה עצמה מועילה או שמא אלו המעטפת והיחס האישי שמועילים. לדעתי כל אישה צריכה לקבל יחס טוב. לא לכל אחת יש יכולת לממן רפואה פרטית.

האם לא היית מתנגד להכניס את זה ללניאדו, אפילו ברמה של מחקר?

הסמכות אינה בידיים שלי. אני לא מנהל האגף. יש מנהלת אגף שהיא מומחית בתחום, אבל ברמת מחקר יתכן שזה היה נכנס. אם כי, אני לא בטוח שהאוכלוסיה של לניאדו היא האוכלוסיה שמתאימה ושמסכימה שיעשו עליה את המחקר הזה. האם את כאישה היית מסכימה לא לדעת איזו טכניקה תעברי?

האמירה שזו לידה טבעית היא אמירה שיווקית בעיניי. בכל אופן זה ניתוח. יכול להיות שזה מדהים באמת, אינני שולל, אני רק אומר שהצורה שהטכניקה נכנסה מעלה תהיות. הניתוחים הללו היו במעיני הישועה והופסקו, כי הדיווחים שהגיעו לאיגוד ממעיני הישועה היו דיווחים שהעלו חשש של יותר פגיעות בילודים ובנשים. זה מה שראו.

מתבקש לשאול מדוע מרכז רפואי מפסיק את הניתוח, בשעה שהוא מרוויח כסף מההליך, כך שזה באינטרס שלו לכאורה להמשיך?! כרופא וכאיש מדע, מחובתי להעלות את התהיות ולברר את הספק. אנו אמונים לשמור על בריאות האישה והילוד.

האמת הפנימית

ד”ר ישראל הנדלר מומחה לגינקולוגיה למיילדות לאולטראסאונד ולהריון בסיכון. רופא בכיר באגף נשים ויולדות בית החולים האנגלי בנצרת

הסבר בבקשה על השיטה, על המצדדים ועל המתנגדים.

הניתוח הקיסרי שסיון נבות ואני עושים הובא לארץ לפני למעלה מחמש שנים. זהו ניתוח שמאפשר חיבור של משפחה. שתהיה אמא שתוכל לחבק את התינוק ולהכיל את התינוק, אנחנו מייצרים מפגש טוב מעצים ומחבק בין ההורים לתינוק בחדר הניתוח עם שותפות פעילה של האמא בלידה. אחרי שהילוד יוצא לאויר העולם הוא נשאר על אמו עד סוף הניתוח וכן מתאפשרת הנקה.

אנחנו מכינים את היולדת מראש לתהליך. אישה שמגיעה לניתוח קיסרי מתוכנן שרויה בלחץ. לעבור ניתוח זה מלחיץ ובוודאי כשמדובר על ניתוח שהוא גם לידה. אדם לחוץ אינו פנוי לפגוש איש. בתהליך של הניתוח הצרפתי מכינים את האישה למפגש. מתקיימת שיחת יעוץ איתי, בה אני מספר על כל התהליך. צופים במצגת שהכינה סיון נבות, שמתארת באמצעות סרטונים ותמונות את כל התחנות: מהכניסה למרכז הרפואי ועד לכניסה לחדר הניתוח, איך זה נראה שהאישה נמצאת בחדר ניתוח וממתינה להרדמה וכך הלאה. כל זאת כדי שהאישה תכיר את התהליך, ובזמן אמת זה יראה לה מוכר. ביום הניתוח, כדי להוריד את רמת הסטרס שלה, סיון נבות מלווה אותה בכל שלב. זו הדמות שהיא רואה מולה. סיון היא פיזיותרפיסטית של רצפת האגן, אבל גם מומחית בהדרכת הכנה ללידה. את המנשפית שהיולדת נושפת דרכה במהלך הניתוח ובכך עוזרת לילוד לצאת, הביאה סיון מצרפת. בעזרתה עולה הלחץ התוך בטני וזה עוזר לדחוף את הילוד החוצה.

אגו ופוליטיקה

כשנשים עוברות ניתוח קיסרי רגיל, הן לא מתפקדות מספר ימים לפחות. קיימים כאבים חזקים, תחושה של נכות, לחלק גדול מהן יש רגשי אשמה, על כך שאינן יכולות לתת לילד שרק נולד את מה שהן רוצות לתת לו, זה פוגע בחיבור עם הילד ופוגע בהנקה. לעומת זאת, כשמתחילים מפגש מעצים וטוב בחדר ניתוח, ושלוש שעות לאחר מכן היולדת יכולה להסתובב, כי כך נראית ההחלמה מהניתוח הקיסרי הצרפתי, בזכות הטכניקה השונה אז היא יכולה אחרי שלוש שעות להיות אמא, וכשהיא הולכת הביתה אחרי יומיים, היא יכולה להגיע לילדים בבית ולהיות אמא גם עבורם. כל אלו מאפשרים למשפחה להמשיך להתקיים.

במקום שחווית הלידה תהיה משהו טראומטי שפוגע ברצף המשפחתי, נוצר מהלך הפוך. זוהי חוויה שמחברת אותם.

אם כך, מדוע יש התנגדות לזה?

ההתנגדות קיימת מאז שהבאנו את הטכניקה לארץ בשל מספר סיבות. ראשית, הטכניקה הכירורגית היא מורכבת יותר. לא כל רופא יכול לבצע אותה. יש לצבור ניסיון רב בביצוע ניתוחים קיסריים, ורק לאחר מכן לגשת ללמוד את הטכניקה הצרפתית. יש לזכור כי רוב הניתוחים הקיסריים שמבצעים במרכזים רפואיים ציבוריים מתבצעים על ידי מתמחים צעירים בתחילת דרכם. זהו ניתוח פשוט לביצוע, שהם יכולים לבצע בצורה טובה מאוד. אבל כשעוברים לטכניקה אחרת, המתמחים הצעירים אינם יכולים לעשות זאת, ונדרש להכשיר צוות בכיר שיבצע ניתוחים לאורך היממה כולה. זה מורכב מאוד.

שנית, הניתוח הקיסרי הרגיל הוא ניתוח טוב. ההצלחה שלו טובה, הסיכון שלו פשוט. החיסרון הוא שיש לו החלמה לא פשוטה, אבל זו לא בעיה רפואית. ולכן קיימת מחשבה של רופאים- אם זו ‘רק’ בעיה של חזרה לתפקוד, למה לנו לעשות את המאמץ הנדרש לפרוצדורה מסובכת יותר? רק בשביל שתהיה החלמה מהירה יותר או חיבור עם הילד?

הנקודה השלישית שמפעילה התנגדות היא אגו ופוליטיקה: “מה, אני אלמד רופאים בכירים איך לעשות ניתוח קיסרי?” זה משהו שהם עושים כל יום, למה לתת לי או למישהו אחר את הבמה הזו?

כך נוצר מצב שבו רופאים לא רק שאינם רוצים ללמוד, גם אינם רוצים לראות את מה שאנחנו עושים. הם אינם יודעים בכלל מה אנחנו עושים… מגיעות נשים לרופאים בכירים ומפורסמים, ומבקשות ניתוח קיסרי צרפתי. הן אומרות ששמעו מנשים שעברו את ההליך, כי ההחלמה מצוינת והחוויה טובה, וגם הן רוצות לעבור את זה. אז מה יגידו הרופאים לאישה כזו? “איננו יודעים איך לעשות את הניתוח הזה? לא ראינו אותו מעולם? אין לנו מושג מה עושים שם?” את זה הם לא יאמרו, אלא הם יגידו לה שזה ניתוח רע, ניתוח מסוכן, ניתוח שפוגע באמא ובילוד ועוד כל מיני שטויות ושקרים שאינם מבוססים על שום דבר אמיתי. את הדברים הללו הכי קל לומר כשאין לך שום תשובה טובה ממנה.

משנה חיים

ידוע לי, שנעשה מחקר במרכז הרפואי בני ציון על השיטה הזו. והם נגד השיטה. מה דעתך?

המחקר שנעשה בבני ציון זה מחקר שאני הובלתי אותו. עבדתי בתל השומר ולא יכולתי לעשות את המחקר בעצמי מסיבות פוליטיות. חיפשתי מקום שבו אוכל לעשות את המחקר, והגעתי לבני ציון. מנהל המחלקה שיתף איתי פעולה בצורה טובה מאוד. בנינו ביחד את תכנית המחקר, כלומר רשמנו אותו כמחקר שבודק ניתוח קיסרי צרפתי אל מול ניתוח קיסרי רגיל. אבל בסוף, בביצוע של המחקר היתה בעיה גדולה: כיון שבניתוח הזה, כדי לחלץ את הילוד דרך פתח צר יותר בתהליך רגוע ואיטי, שמכבד את ההגעה שלו לעולם, צריך להשתמש בכפות במקום ביד. הם לא רצו להשתמש בכפות, כדי שלא יקראו לזה לידה מכשירנית, אז הם ניסו לעשות את הניתוח ללא הכפות, וכתוצאה מההתנהלות הזו צריך לפתוח את קרום הצפק… בניתוח הצרפתי שאני עושה אני לא פותח אותו, ובצורה שהם עשו הופעל הרבה כח על הרחם, מה שהפך את החוויה לאחרת לגמרי. מכאן ואילך נוצר צורך להשתמש לעיתים בוואקום או להתמודד מול קרעים. כל זה נגרם מהעובדה שהם לא בדקו את הניתוח הקיסרי הצרפתי בגרסה שהצגתי. במילים אחרות, למרות שכשהמחקר שלהם הוגש לרישום נכתב שהם משווים ניתוח קיסרי צרפתי לניתוח רגיל, בתוצאות המחקר ובמאמר שהם כתבו, הם מודים בעצמם שזה לא ניתוח קיסרי צרפתי. זה לא הניתוח שאנחנו עושים. ולכן אנחנו לא רואים את הסיבוכים שהם הציגו, ואיננו רואים את התוצאות הפחות טובות שלהם, אלא להפך.

זה נכון שלא עשיתי מחקר אקראי טוב על הניתוח הזה. הסיבה לכך היא שלא היה לי היכן לעשות את זה בצורה האמיתית והנכונה שצריך. אני מקווה שבקרוב אוכל לקיים את המחקר בארצות הברית. יחד עם זאת, ניתחתי אלף ומאה נשים. לימדתי את ד”ר מוסקוביץ מאסף הרופא את השיטה, והוא עשה עוד כמאתיים, ויש לנו תוצאות מצוינות. אז אם מטרת המחקר היא להראות את רמת הסיכון בניתוח, פשוט נדרש להשוות את התוצאות שלי לתוצאות של ניתוחים רגילים, ועשיתי את זה. התוצאות מראות כי רמת הסיכון בניתוח הזה נמוכה ביותר.

כדי להוכיח אם באמת קיימת יעילות של הניתוח לגבי החלמה טובה, יש צורך במחקר כפול. מנגד אפשר לראות אלפי נשים שנלחמות עכשיו שהניתוח הזה ישאר. הן כנראה מבינות למה. הניתוח הזה משנה חיים.

האור מנצח

מדוע הפסיקו לבצע ניתוח כזה במעיני הישועה?

עבדנו שם בשיתוף פעולה טוב במשך תקופה די ארוכה. אין לי מושג מה גרם לזה. אבל החליטו יום אחד שלא מתאים שנשתמש בכפות שבעזרתן מחלצים את היילוד. הם דווחו שיש ילדים שנולדים עם שריטות ועם פצעים על הפנים. ומבחינתם אין בעיה להמשיך לבצע את הניתוח אך ללא הכפות, מה שהיה הופך את זה לניתוח כמו בבני ציון. מובן שלא רציתי בכך. אמרתי שאם הניתוח מתקיים ללא הכפות, אני מפסיק את ביצועו. לאחר מכן בררתי על אילו פצעים ופציעות בילודים הם מדברים. דיברתי עם מנהל מחלקת הילודים, והוא לא ידע על מה מדובר. הוא לא ראה נזק שחלילה נגרם לתינוקות. גם במכתבי השחרור שלהם יומיים לאחר הלידה לא מצוין שום דבר בעייתי לגבי ההחלמה או לגבי קיומה של פציעה וכדומה.

בעקבות הוועדה, נפתחה האפשרות לעשות את הניתוחים שוב. האפשרות ללמוד איך לעשות אותם היתה קיימת כבר מזמן, אבל מעט מאוד רופאים הגיעו לראות את הביצוע. ועוד פחות בחרו ללמוד את הטכניקה באופן מלא. זה שהאפשרות קיימת לא אומר שאנשים יאמצו אותה. הלוואי שזה יקרה. אישה שצריכה לעבור ניתוח קיסרי מתוכנן, אני חושב שעליה לעבור ניתוח קיסרי צרפתי. ואני מקווה שעוד כמה שנים זה יהיה ברור לכולם כמו שזה ברור לי…

אנחנו נמצאים במאבק כבר חמש שנים. זה לא פשוט. אבל הנשים עצמן מברכות על השינוי ועל הריפוי שהבאנו להן. זה מה שנותן לנו את הכוח. לדעתן, התינוקות הנולדים בשיטה הזו שונים מהילדים האחרים שלהן, שנולדו עם טראומה. הם רגועים יותר, והן מרגישות מחוברות אליהם. האמת הפנימית שלנו היא שזה כמו מלחמה בין אור לחושך, והאור תמיד מנצח.

ראשית, אל תזיק

ד”ר חנה קטן, רופאת נשים

בארץ נולדים מידי שנה 36,000 ילדים, כאשר ניתוחים קיסריים מהווים כעשרים אחוזים מכלל הלידות. ניתוח קיסרי הוא אירוע משמעותי הן לאם והן לעובר ולכן חשוב שתהיה ליולדת מקסימום תחושת שותפות למהלך הניתוח. שיטות חדשות של ניתוח, כמו הניתוח הצרפתי, קמו בדיוק לצורך מטרה זו. בניתוח הקיסרי הצרפתי ניתנת תשומת לב מיוחדת לחוויית המטופלת הכוללת הדרכה מפורטת, ליווי אישי לאורך כל התהליך המקדים את הניתוח, הליווי ניתן גם במהלכו ואחריו תוך שיתוף מלא של המטופלת בתהליך. זה נהדר וחשוב ללא קשר לטכניקה הניתוחית, זו המטרה גם בלידות רגילות. חדרי הלידה משתדלים להתקדם באספקטים האלו.

הבדלים בניתוחים

הטכניקה הכירורגית של הניתוח שונה מהמקובל בארץ ובעולם באופן הגישה לתינוק- מחוץ לצפק- מהצד, מה שגורם לקושי באופן חילוץ התינוק ומצריך ב-90-80 אחוזים מהמקרים, שימוש במלקחיים, אשר עלול לגרום לטראומה לראש העובר וכן להמטומות- שטפי דם במח. יש כמה דברים שמקלים על האישה בשיטה זו והם- הימנעות מקטטר במהלך הניתוח או הוצאתו מיד אחרי הניתוח, וסגירת העור בתפרים נמסים תת עוריים או בדבק ולא בסיכות. אבל את זה ניתן לאמץ גם בניתוחים ‘רגילים’. יש לתת את הדעת גם לגבי סיכון של 0.3% לפגיעה בשלפוחית השתן. סיבוך נדיר ביותר בניתוחים אלקטיביים בשיטה המקובלת כיום. על פי הנתונים הישראלים, בניתוח הצרפתי מתוארות תוצאות אימהיות מדאיגות: היו יותר מקרים של צורך להרחיב את החתך הרחמי לחתך בצורת T בשל קושי בחילוץ, תוצאה נדירה ביותר בניתוחים אלקטיביים.

כשמדברים על תקופת ההחלמה, מדברים על מתן משככי כאבים סביב השעון למשך שלוש יממות לאחר הניתוח. קיים עידוד לניידות מהירה וללעיסה של מסטיק לעידוד פעילות המעי. אלו דברים חשובים שיש לאמץ בכל הניתוחים הקיסריים, ולא רק בשיטה הצרפתית.

על פי מרבית העבודות וגם על פי הנתונים הישראליים, משך זמן הניתוח הצרפתי ארוך בערך בעשר דקות. מדובר באורך הניתוח כולו ואין התייחסות למשך הזמן עד חילוץ היילוד, משך זמן שיכול להיות לו משמעות מבחינת תוצאות היילודים.

תוצאות היילודים

על פי הספרות, אין הבדלים בתוצאות היילודים. חשוב לציין כי אין התייחסות ספציפית במרבית העבודות לקושי בחילוץ, ל-pH ולציוני אפגר נמוכים. בקבוצת הניתוח הצרפתי היה שיעור גבוה יותר של ילודים עם pH<7.2 בדם טבורי 17.2%- חומצות לעומת 3.4% בניתוחים רגילים.

עקב כל הממצאים שצוינו, משרד הבריאות, בהמלצת האיגוד שישראלי למיילדות וגינקולוגיה והאיגוד הישראלי לרפואת האם והעובר, החליט לאסור על ביצוע הניתוח הצרפתי עד להשלמת מחקר מבוסס עובדות על התועלות מול החסרונות. וזה הגיוני. הכלל הראשון ברפואה הוא- Primum non nocere (ראשית, אל תזיק, לטינית).

יש נשים שמרגישות שלא ניתן לקחת מהן את הבחירה, גם אם משרד הבריאות סבור שזה לא בטיחותי. אפשר להבין, אבל עדיין חשוב לזכור שלידה הוא אירוע רפואי לכל דבר ועניין ואם חס וחלילה יש סיבוך, המחיר עלול להיות גבוה ולכל החיים. זאת לא רולטה רוסית. חשוב לאמץ את התמיכה ואת הליווי של מיילדות סביב הניתוח, את הנגישות של משככי כאבים, את הניידות המוקדמת, ואת הוויתור על קטטר כדי לאפשר ליולדת הרגשה טבעית ונעימה יותר. אבל לגבי טכניקת הניתוח עצמה, כדאי להוכיח שהתועלת עולה על הנזק. עוד חזון למועד.

לסיום, מילותיה של התחקירנית:

לאחר שהועלו טענות שני הצדדים, ראוי להוסיף מילים נוספות שחשוב להשמיע. אם אכן מדובר בניתוח לא טוב עם סיכון מוגבר לפגיעה ביילוד, לרבות חומציות של הדם, המהווה גורם סיכון לשיתוק מוחין חס וחלילה, וכן פציעות ושטפי דם קשים בשל השימוש בכפות, הלא הן המלקחיים, שהופסק השימוש איתן לפני שנים. וכן לפגיעה באם במקרה של קושי בחילוץ השכיח יותר בטכניקה זו בשל המקום הצר שנותר לחילוץ היילוד, אזיי מוטלת החובה על כל אישה לברר לעומק ולרוחב את הנושא.

יש להעיר כי במהלך הכנת הכתבה בוצעו שיחות עם נשים חכמות ורציניות שהתבטאו לטובת הניתוח, אך באותה נשימה ציינו כי אינן בקיאות בפרטים הרפואיים. מה שעומד לנגד עיניהן זו האפשרות המבטיחה של ניתוח בהכרה מלאה ואפשרות לחבק תינוק. אך יש לציין כי זהו נוהל מקובל בכל ניתוח קיסרי אלקטיבי, גם מבלי לשלם סכום עתק.

נשים המעוניינות בניתוח צרפתי משלמות סכום גבוה מאוד עבורו, ואם הטענות שהועלו במהלך הכתבה נכונות, ומדובר בפח שיווק אגרסיבי, הרי שנשים אלו הן הראשונות להיפגע. מחובתנו לא לשתוק על כך.