ותחיינה

חנה בורר בסך הכל רצתה לגלות את הסוד ללידה ללא כאב. היא לא חשבה שהמסע הפרטי שלה יוביל אותה להקים את “מרכז שפרה” ולהעניק מבט חדש על חיים חדשים.

חנה בורר (44) היא אם לתשעה ממודיעין עילית. שפתה עשירה, אך מבטא מתנגן קל מסגיר את העובדה שעלתה לארץ מצרפת. “עלינו בשנה הראשונה לנישואין,” היא מספרת ומחייכת כשאני שואלת מה הביא אותם לעלות, “זו הארץ שלנו, ובה רצינו להקים את חיינו. הקלילות היחסית של זוג צעיר, אפשרה לנו לקפוץ למים”.

הם השאירו את המשפחות מאחור, ועלו לארץ לבדם. “בצרפת, החיים הקהילתיים מאורגנים סביב בית הכנסת באופן מלא. כולם מכירים את כולם, ומשקיעים מחשבה רבה ב’ביחד’. כשהגענו לארץ, חשבנו שכך יהיה גם כאן, אבל מהר מאוד גילינו שאיש לא חיכה לנו. זה לא היה קל,” היא עוצרת לרגע, וממשיכה מיד, “בהמשך הכרנו משפחות צרפתיות ותיקות, שהכירו לנו את החיים פה”.

חנה הפכה לפעילה במיוחד. “חייתי בארץ, אבל הייתי בתוך העולם הצרפתי”. היא ייסדה שיעורי תורה, ארגנה פעילויות שונות ונהנתה משגשוגה של הקהילה שנוצרה.

במקביל לעיסוקיה הרבים, חיפשה חנה את הסוד ללידה בלי כאב. “הייתה לי תשוקה עזה להקים משפחה ברוכת ילדים, אבל יחד עם זאת לא רציתי לכאוב בלידה, וחיפשתי דרכים טבעיות להקלה”. החיפוש החל עם נישואיה, ולא הסתיים עד היום. פשוט משום שהיא לומדת סדרתית. כשמאחוריה אינספור תעודות מכל העולם בכל התחומים המשיקים להריון ולידה, כולל טכניקות מגע אוסטאוטפתי, שיאצו, עיסוי, צמחי מרפא, תחומים רבים נוספים  מהרפואה המשלימה וטיפולים מתחום הנפש, וכמובן הסמכה לאחות מוסמכת ומיילדת, היא מצהירה כי לידה ללא כאב לא קיימת כלל.

“יש נשים בודדות שיולדות מבלי להרגיש,” היא אומרת, “אבל כאב אינו בהכרח סבל. האני מאמין שלי הוא שלא משנה באיזו דרך תבחרי ללדת, העיקר שתצאי עם חיוך על השפתיים. שתרגישי שיש בך את העוצמה, את המסוגלות ואת היכולת, ושתאמיני שהקדוש ברוך הוא ברא לך את הגוף בצורה הכי מושלמת שיש. זהו הסוד אותו גיליתי, ואותו אני מעבירה הלאה, אל נשות המקצוע שאני מכשירה. אנחנו פה בשביל להעצים נשים”.

האישה במרכז

אחרי שילדה את בנה השני, איגדה חנה את כל הידע הנרחב שלה, ובנתה קורס הכנה ללידה.
בתחילה הדריכה נשים לפני לידה בצרפתית. ואת הנשים הללו גם ליוותה בלידתן.

“זה התחיל כעיסוק מהצד, שכן עבדתי כשכירה. אבל בשלב מסוים החלטתי להפוך את ליווי הלידות לעיסוק הבלעדי שלי. ההחלטה לעסוק אך ורק בזה לא הייתה קלה,=אבל היום אני מבינה את החסד שה’ עשה איתי. זה מה שנתן לי את הקפיצה. אם הייתי ממשיכה באותו מסלול, ככל הנראה כל מה שקורה היום- לא היה מגיע לידי מימוש”.

כיום  “מרכז שפרה” מתמחה במתן מענה מקצועי לכל צורך המאפיין את התקופה המשמעותית של הריון ולידה ומכשיר נשים ללוות לידה.

חנה משרטטת את הדרך בה הפך חלום פרטי שלה, ללדת בצורה המוצלחת ביותר, למרכז משגשג שנועד להנגיש את ליווי הלידה לכל אחת. “עד היום ליוויתי כ-1,800 לידות,” היא מספרת, “התינוקות הראשונים שליוויתי את אימותיהם הם כבר הורים בעצמם”.

תומכת לידה, או- דולה, כפי שנהוג לכנות אותה, הוא תפקיד מיוחד במינו. “לא תמיד יודעים, אבל משמעות המילה דולה ביוונית היא שפחה,” אומרת חנה. אני מגיבה בהפתעה, ומשתפת אותה שלדעתי, לו היה הפירוש הזה ידוע, כנראה שהיו מוצאים לדולה כינוי אחר. אבל חנה לא מסכימה איתי. “המשמעות הזו היא הבסיס למקצוע. זו הרוח של תומכת הלידה. בקורסים שלי לתומכות לידה אני מסבירה שכפי שתפקידו של הכהן הגדול בבית המקדש היה לשרת- לנקות, לעזור ולהיות מסור לכל מה שהעבודה בבית המקדש דורשת ממנו, כך גם בליווי לידה. תומכת לידה טובה היא אישה שיודעת לתת מענה מסור לצרכים ולציפיות של כל אישה ואישה בתפקידה . אם היא תתנשא מעל האישה היולדת, ותתן לה את ההרגשה שבלעדיה היא לא הייתה מסוגלת לעבור את זה, היא גורמת ליולדת  להפנים מסר שגוי, ולחוש חוסר ביטחון שעלול לחלחל לכל תחומי חייה. כי אם היא ‘לא שווה’ בלידה, אולי היא ‘לא שווה’ עם בעלה? עם הילדים? עם העבודה? דווקא משום שלידה הוא אירוע  רגישכל כך, זה הזמן להעצים את האישה ולנסוך בה ביטחון רב. אם מערערים לה את הביטחון העצמי, עלולים לערער בה את כל המקום שלה בחייה. התנהגות כזו נוגדת את תפקידה של הדולה.

“תפיסת העולם שלי היא שהאישה היא במרכז. לאישה יש תפקיד  קדוש מאוד. היא עמוד התווך של המשפחה שלה, ולכן חשוב להעניק לה את התמיכה הנכונה כדי שתוכל לראות את החלקים היפים והחזקים שלה. לעולם לא אתן לאישה הרגשה של מסכנה. ‘יש לך בעיה, ובואי נראה איך מצילים אותך מזה’. הריון ולידה אינם מחלה. ויותר מכך, מחקרים מוכיחים כי רוב הנשים יכולות ללדת ללא שום התערבות. זה לא אומר שהמעקב הרפואי מיותר, אלא שהגישה שהדולה מגיעה איתה היא ‘אני כאן, כדי לתמוך ביכולות שלך, והן כולן בך’. לעיתים יש צורך לבטל טראומות מהעבר, כדי שהאישה תוכל לגלות את העוצמות שקיימות בה”.

אבחנה נכונה

חנה מזכירה טראומות, וזה מוביל אותי לדבר על עיבוד לידה. כאשר אישה חווה חוויה קשה בלידה, ההמלצה היא לעבד את הטראומה, כדי להשתחרר ממנה. “כל אישה היא ייחודית,” מדגישה חנה, “לכל אחת חוויות העבר שלה, החינוך שהיא קיבלה, הציפיות והצרכים שלה. לכן ליווי לידה אינו יכול להיות דבר קבוע. אני תמיד עוצרת לפני שאני ניגשת לאישה, מתפללת ומבקשת עזרה משמיים שאזכה להיות שליחה טובה. כי המקור לקושי המדובר יכול להיות מגוון מאוד. יתכן קושי רגשי, כמו שהזכרת- חווית עבר של פחדים או חרדות שהתעוררו לאחרונה. יתכן גם קושי פיזי. למשל, חוסר בוויטמינים שגורם לעייפות כרונית ולמצב רוח ירוד.

“אומרים שמטפל טוב הוא מטפל שמדייק ונותן את האבחנה הנכונה. ובשביל להגיע לשם, חייבים להגיע ללא דעה מוקדמת. ב’מרכז שפרה’ אני עובדת בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע מובילים בתחומם אליהם אני מפנה מקרים שונים לצורך טיפול ממושך. לעיתים אפנה לפסיכותרפיסטית, ולעיתים לפסיכיאטר, בהתאם למקרה הנתון. אני מכירה את כלל המטפלים באופן אישי, ויודעת שיש להם אחוזי הצלחה גבוהים. כאשר מדובר במקרה שאין די זמן לטיפול ארוך טווח, משום שהלידה קרובה מאוד, אני מטפלת בעצמי”.

לפני עשור, בעידודו של הרב ישראל גנס שליט”א, הורחב “מרכז שפרה” והפך למרכז מקצועי המכשיר תומכות לידה. “המטרה המרכזית הייתה להנגיש את התמיכה בלידה לנשות הקהילה, בין היתר בהוזלת עלות” מתחילה חנה. כפתיחה לנושא, היא פרסמה על כנס שיתקיים באשכול פיס המקומי. בסיום הערב הסתבר כי הגיעו ארבע מאות וחמישים נשים, כאשר המקום מתוכנן להכיל מאתיים נשים בלבד. “זה הוכיח לי עד כמה ציבור הנשים צמא לשמוע על החוויה של הריון ולידה ועל האפשרות להיעזר בנשות מקצוע בצורה עדינה ודיסקרטית. עד אז לא היה לכך מענה במודיעין עילית”.

המרכז הלך והתרחב. בתחילה נשים פנו לייעוץ בקשיים שונים הקשורים להריון ולידה, וקיבלו מענה חינם, ולאחר מכן החלו ללמוד על הנושא בקורס מעשי כדי להעשיר את עצמן לפני לידה ראשונה או לידה חוזרת. “הרבנית גנס ע”ה העניקה למרכז את שמו, על שם המיילדת הראשונה של העם היהודי- שפרה. וכאן המקום להזכיר את עידודה ואת תמיכתה במרכז, ולהקדיש את פעילות המרכז לעילוי נשמתה”.

תומכת לתומכות לידה

אנחנו עוברות לדון במיתוסים שונים הקשורים בהריון ובלידה. חנה אוהבת להפריך אותם. “קיימת טענה לפיה אישה בהריון צריכה לישון על צד שמאל בלבד לאורך כל ההריון. האמת המחקרית מורה שבחודש התשיעי אישה צריכה לשכב על הצד שבו נמצא גב העובר. אם אישה תשכב על צד שמאל, כשגבו של העובר פונה לצד ימין, הוא ילחץ על חבל הטבור שלו, ובנוסף גם האם תרגיש חוסר נוחות.

“מיתוס אחר הוא לידה על הגב, שנפוצה בחדרי הלידה. מבחינה רפואית יש להימנע מלהשכיב אישה על הגב החל מחודש רביעי להריונה, משום שהוכח מחקרית שהדבר מוריד את לחץ דמה של האם ואת אספקת הדם לעובר. כשאספקת הדם יורדת, העובר לא מרגיש טוב, ועלולות להיות ירידות בדופק. כל זה יכול להימנע לו מלכתחילה האם הייתה בוחרת בתנוחה אחרת. גם במקורות היהודיים שלנו רואים כי כל תיאורי הלידה מדברים על ‘יושבת על המשבר’, ‘הכורעות ללדת’, ‘הנופלת על ברכיה ויולדת’- בשום מקום לא נכתב על אישה “השוכבת ללדת”… זה מסוג הדברים שאני מעוניינת לשנות, כמובן תוך ביסוס הידע בצורה שלובת זרוע עם מחקר רפואי בתחום. אחד היעדים שקבעתי במרכז שפרה הוא חינוך אנשי מקצוע. גם אנשים שנמצאים כבר שנים רבות במקצוע, יכולים לגלות דברים חדשים”.

בקורסי תומכות הלידה של חנה נוכחות נשים מקשת מקצועות רחבה. החל מעקרות בית ועד לרואות חשבון, שמעוניינות בהסבה לתחום. מלבד שעות הלימוד, מתקיים סטאז’ בחדרי לידה בליווי צמוד של חנה. “אני היום מיילדת מוסמכת בלניאדו, וגם דולה. יש הקוראים לזה ‘מיילדולה’,” היא מחייכת, “ולכן הבוגרות שלי מקבלות סטאז’ ישיר איתי. התוכן של הקורס נברר בקפידה מחושבת, רק מה שרלוונטי לעבודת הדולה יילמד בו. אין היסחפות של ההרצאות למקומות לא יעילים או לא מקדמים. וגם המרצים האורחים מגיעים מכווני מטרה. כל רגע מנוצל ללמידה מדויקת לעבודה. למשל, נושא כמו סוגי תפירה הוא נושא שאין צורך שדולה תלמד, שכן בזמן אמת אין לה יכולת השפעה לגביו. היא תמיד מוזמנת לקרוא וללמוד מעבר לחומר הנלמד בקורס, אבל בקורס יינתן ידע מעשי בלבד. לעומת זאת, החייאה בסיסית של ילוד זה דבר שהיא חייבת לדעת. שכן יהיו מקרים חריגים בהם היא תידרש לקבל את התינוק של האישה אותה היא מלווה.

“באופן כללי הקשר ביני לבין התומכות נשמר לאורך שנים. אני מעין תומכת לתומכות. הן מתקשרות אליי, מתייעצות אתי וגם מקבלות הפניות לעבודה מאיתנו. אחת למספר חודשים אנחנו נפגשות למעגל למידה שבו אני ממשיכה לחשוף אותן לנושאים פרקטיים כמו עיסוי מסוים שאפשר להוסיף, רעיון שיכול לעזור להן ועוד”. מעבר לקורס הבסיסי קיימות גם סדנאות והשתלמויות על-בסיסיות קצרות של יומיים, המתקיימות בכל הארץ.

למי מתאים בעינייך להיות תומכת לידה?

“כל מי שמרגישה בעלת כשרונות מתאימים- מוזמנת בחום לבוא וללמוד,” אומרת חנה, “יש במקצוע הזה סיפוק גדול והוא גם מקור פרנסה מכובד”. זה המקום לציין כי את עלות הקורס ניתן לכסות לאחר ליווי של לידות בודדות. “אני רואה בזה שליחות. לאפשר לנשים לפרנס את ביתן בכבוד ובשמחה”.

מאמינה בידיים

אני מבקשת מחנה לשתף בסיפור מהקליניקה, ללא פרטים מזהים. “הגיעה אליי אישה מופנמת לפני לידתה השישית. התינוק היה במצג עכוז, והיא רצתה להפוך אותו. כידוע, דרך הגוף ניתן ללמוד על הנפש ולטפל בה, ולהפך. מצג עכוז וחוויות שליליות הם חברים טובים. ולכן התעניינתי על הלידות הקודמות שלה. באיטיות היא נפתחה וסיפרה על חוויות קשות ושליליות. דיברו אליה לא יפה, זלזלו בה, והיה לה קשה מאוד.

“הקשבתי לה בהקשבה פעילה- שבה לא מדברים כמעט, רק שואלים שאלות פתוחות ומכוונות. היא סיפרה וסיפרה, ולאט לאט התקלפה מעוד שכבות ומעוד שכבות. עם כל סיפור, התחזק מעט קולה, ונשימותיה נהיו עמוקות יותר. בינתיים עיסיתי את הבטן שלה עם שמן, וככל שהיא פרקה יותר, כך הרגשתי את העובר זז מתחת לידיים כמו מחוגי שעון עד שהגיע למצג ראש. היא אפילו לא הרגישה… הדיבור עשה לה טוב כל כך, שכשסיימה, שאלתי אותה- מה הציפייה הגדולה ביותר שלך לרגע הזה? הייתי בטוחה שהיא תענה ‘מצג ראש’, ואז אספר לה את הבשורה המשמחת. אבל היא הפתיעה אותי כשאמרה שהרצון שלה ברגע זה הוא ללדת כאן בחדר…

“אישה אחרת הגיעה לטיפול. כבר בכניסתה החמיאה על החדר הנעים, על העיצוב האסתטי ועל הריח הטוב באוויר. בכל פעם שאני מקבלת אישה לטיפול, אני מפעילה רדארים כבר מרגע כניסתה. זיהיתי אישה שמביעה רגשות ומפרגנת בקלות ומכל הלב.

“היא ביקשה הכנה טובה של הגוף ללידה. כבר שמונה לידות מאחוריה, והכאבים שהיא חשה חזקים כל כך, שהיא לא מסוגלת לעצור בעצמה מלצעוק. בחיי היום יום היא אישה רגועה, והצעקות הללו מפחידות אותה, מפחידות את בעלה ואת אמה, שהם המלווים שלה בלידה ומפחידות לדעתה אפילו את הצוות הרפואי.

“אמרתי לה כי מהמחמאות שלה לגבי הקליניקה הבנתי שהיא אישה שמשתפת בעולמה הרגשי. שאלתי אותה האם היא כך גם עם הילדים- מנווטת את רגשותיהם, מעודדת אותם לדבר על רגשות, והיא אישרה. הסברתי שהעובדה שהיא מביעה רגשות גם בלידה היא טבעית ביותר. כפי שחיים, כך יולדים. היא חיה את חייה בצורה רגשית, וזו צורה שצריך לשמר. אנשים אחרים עובדים קשה כדי להתחבר לעצמם וללמוד איך לעשות את זה, ואצלה זה מגיע באופן טבעי. מסיבה זו אין צורך בטיפול או במניעה.

“כשסיימנו לשוחח, עשיתי לה עיסוי עמוק לשחרור רקמות, כדי להביא את הגוף שלה למצב אופטימלי. כפי אבחנתי הראשונה, באמת לא היה יותר מידי מה לשחרר אצלה. אבל תקופה קצרה לאחר מכן קיבלתי ממנה שיחת טלפון. היא ילדה במזל טוב, וסיפרה בשמחה שהפעם הלידה הייתה טובה מתמיד. היא אמרה שהרגישה כאב, אבל הבינה שמה שהיא מרגישה הוא נורמלי, והידיעה הזו הביאה אותה לרוגע פנימי עמוק”.

באילו מצבים את נתקלת יותר בקליניקה- האם במצבים פיזיים או במצבים רגשיים?

“מצבים פיזיים,” מפתיעה אותי חנה, “בציבור הדתי והחרדי רוב הנשים מוקפות באנשים שאוהבים אותן. מובן שקיימים מצבים מורכבים ובעיות חריגות אחרות, אבל רוב הנשים רוצות להיות אמהות ומעריכות את התפקיד שלהן. ולכן הן מגיעות אליי עם בעיות פיזיות כמו מצג עכוז או רוחבי, כאבים באגן או בגב ובמצבים פתולוגיים שונים. הטיפול שאני מציעה מתחיל באבחנה. תשאול ארוך ומדויק כדי להביא לאבחנה נכונה. לאחר מכן בדיקה, שתגלה מה קורה בגוף, ולבסוף בחירה בכלים הטיפוליים המתאימים”.

חנה שמה דגש על שימוש בידיים, ולא בטכנולוגיה כמו אולטרסאונד. “אני מלמדת את נשות המקצוע שאני מכשירה שאין תחליף לידיים. לאולטרסאונד יש תפקידים חשובים ויכולת לזהות ולאבחן בעיות מסוימות, אבל מיומנויות הידיים הן חזקות ביותר. ידיים יכולות לזהות תזוזות קלות בחוליות עמוד השדרה, חוסר איזון בעצמות האגן או רקמות חיבור לא מאוזנות. המיומנות של בדיקה בידיים היא מיומנות נרכשת, אלא אם כן מאבדים אותה לטובת שימוש בטכנולוגיה,” היא מסכמת, “הגישה שלי היא להעמיק את המיומנות הזו, כי היא מפתח לחווית לידה טובה הרבה יותר”.

מה השאיפות שלך לעתיד?

“התכנון שלי הוא להמשיך ללמוד, להתמקצע ולהתפתח,” היא פותחת, “אני שואפת לשפר את חוויות הלידה של נשים ולקדם את בריאות האישה בארץ. הדרך לעשות את זה עוברת דרך מחקרים מדעיים, וכמי שאוהבת את תחום המחקר, אני בדרך לשם, בעז”ה”.

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *