טעם החיים

אנחנו שואלות את עצמנו מדי פעם בפעם, איך מגדלים ילדים אוהבי תורה? איך גורמים להם להבין שהיא אורח חיים, מאירה ומנתבת חיים טובים כפשוטם. האם ניתן להקנות להם, להסביר להם, להמחיש להם… שהתורה היא דרך האמת, מלאה בעושר ערכי…? סיפור אישי של בני זוג שחיפשו את טעם החיים ובס”ד מצאו את האושר. 

הורות סיון 57 // אסנת בן שחר

רחל ברנר // חזרה הביתה 

סיפור חייך מעניין ומטלטל. גדלת על ברכי התורה, התרחקת וחזרת. שתפי בבקשה את הקוראות במסע. 

גדלתי בביתר עילית להורים חוזרים בתשובה. אבי נהג כל לילה לפני השינה לספר לנו סיפורים חסידיים ולהשמיע לנו קלטות של ניגונים. חגגנו את החגים החסידיים בבית… 

מה קרה בגיל ההתבגרות? 

בגיל 16 התנהגתי כמו שור זועם. מרד נעורים מזן לא רגיל. החלטתי שאני רוצה להתחתן מוקדם מאוד למורת רוחם של הוריי. הם פחדו לאבד אותי, ואפשרו לי. בגיל 17 התחתנתי עם בחור ישיבה, גם הוא בן לבעלי תשובה. 

בהיותי נשואה בת 18 בהריון מתקדם, הוא התגייס ליחידה מובחרת בצבא. הוא עשה חיל בפן המקצועי… בנקודה זו עברנו יחד תהליך של התבגרות ושל התפתחות אישית. כל אחד פנה לכיוונו, ואצלי החל תהליך של חזרה בשאלה בתוך הנישואין. 

יצא שהתרחקנו זה מזו ובלבנו נפרדו דרכינו. לאחר כארבע שנים של ניסיון להחזיק את הנישואים האלה, התגרשנו. היה לי קשה מאוד נפשית וגם כלכלית… בתוך הקושי הרמתי ידיים, הורדתי את כיסוי הראש והקפדתי פחות ופחות על קיום תורה ומצוות. קול פנימי בתוכי לא נתן לי לוותר על הכל, ולמרות הסחרחורת שהייתי נתונה בה, המשכתי לשמור שבת וכשרות. 

האם חשבת להתחתן בשלב הזה של חייך? 

אמא שלי ביקשה שארשם לאתר הכרויות לדתיים. מחיתי על כך בתוקף. לא נראה לי אז שזה הזמן לפרק ב’, אבל היא התעקשה ובשונה מהרגלי בשנות נעוריי הראשונות, שמעתי בקולה ונרשמתי. 

התחלתי לצאת לפגישות עם בחורים מזנים שונים ומזרמים מגוונים. במהלך השנה הלא פשוטה הזו חגגתי לבני יום הולדת 3 והייתי צריכה לרשום אותו לתלמוד תורה. 

על אף שבתוכי הייתי דתיה, החיצוניות שלי לא שיקפה את זה. התחפשתי כהוגן מכף רגל ועד ראש והלכתי לרשום אותו לחיידר חסידי. הפגישות עם ההנהלה עברו יפה, שכן אני ילידת ביתר ויודעת לדבר את השפה. ואכן, קיבלו אותו לתלמוד תורה, שמחתי מאוד. 

באותו ערב הייתי בביתר ללא תחפושת ה”דתייה”. לרוע מזלי, בתחנת האוטובוס בה עמדתי, ראו עיניי את מנהל הת”ת. המבוכה היתה גדולה. המנהל שם עצמו מתעלם לגמרי. אך מובן שכעבור דקות קיבלתי טלפון מההנהלה שאי אפשר לקבל אותנו… זה טלטל אותי מאוד.

מעניין שבמקביל לסיפור הזה, באותם ימים ממש נפגשתי עם בחור שהיה מקורב לחסידות, ולפתע אמר שמבחינתו לא שייך שנמשיך להיפגש כי אני ללא כיסוי ראש… כך בשבוע אחד השתבשו לי דברים חשובים בגלל מראה חיצוני. זה היה זמן לחשבון נפש נוקב. איך יכול להיות שהגעתי למצב כזה שאת הבן שלי לא מקבלים לחיידר ושנדחה שידוך טוב בגלל צניעות?! 

תמיד האמנתי בהשגחה פרטית. ידעתי שלקב”ה דרכים רבות לדבר לאנשים דרך מקרים. פשוט ראיתי שה’ קורא לי אליו ממש באופן ישיר. באותו ערב הלכתי לאמא שלי ובכינו שתינו ללא מילים… הבנתי שאני צריכה “לחזור הביתה”. 

איך מתחילים? 

הצעדים הראשונים שלי בחזרה לתוך עולם התורה והמצוות לא היו מתוך שמחה אלא מתוך הכנעה עצומה וביטול. הבנתי שאין אפשרות אחרת, שאין עוד משהו אחר לחפש, אין עוד אופציה.

החזרתי את כיסוי הראש – וזה היה קשה. הרגשתי שזה לוקח ממני את הנשיות שלי ומוציא אותי בכח מכל ההכחשה שהייתי בה. זו היתה מעין הכרזה שאני רחלי, בת 20 וגרושה עם ילד! ניסיתי לברוח מזה, אך זה חזר אלי בבומרנג. 

כדי להתחזק התחלתי ללכת לשיעורי תניא וחסידות, מיניתי לי משפיעה. ואט אט חזרתי לחיי האמת. חזרתי לעצמי. בתקופה זו שמעתי הצעות שידוך של בחורים חסידיים בלבד. ביום הולדתי הלכתי לקבר רחל אימנו ואמרתי 3 פעמים את ספר התהילים בבכי גדול ובלב שבור. התפללתי על עצמי, על הילד שלי, שתהיה לו משפחה, שיהיה לו אבא שלוקח אותו לבית כנסת… שאזכה להקים בית חסידי. שה’ יגאל אותי מהבדידות הזו, שהתחילה הרבה לפני הגירושין. ורחל אמנו כמו אמא – מתפללת על בניה. רואים וחווים ישועות גדולות.

ביום הולדתי שחל בי”ז בתשרי, זכיתי לקבל את ההצעה הנכונה, וב’זאת חנוכה’ כחודשיים אחר כך, התחתנו. תודה לקב”ה על חסדיו. 

ארצה לשמוע את סיפורו של בעלך, גר צדק. מה הביאו לבחור ביהדות ולדבוק בתורה? רשות הדיבור לרומי ברנר .

נולדתי לאבא ישראלי ולאמא גרמנייה. גדלתי על הקו בין גרמניה-ברלין לישראל. חייתי בשני עולמות. כלומר, אם אגדיר את משפחתי, מדובר במשפחה חילונית ישראלית בארץ ופרוטסטנטית אדוקה בגרמניה – סבי, אב אמי, היה כומר פרוטסטנטי בהיידלברג. 

משבר הזהות שלי התחיל בזה שאבי ערך לי טקס ברית מילה בגיל 8 ימים על אף שאיני יהודי… וכשהגענו לגרמניה סבי הכומר הטביל אותי לנצרות. 

חייתי בבלבול גדול. בארץ חוגגים את חג החנוכה ובגרמניה, להבדיל, חוגגים את חג המולד… ועוד אירועים כאלה ואחרים בין גרמניה לישראל ובין מנהגי היהודים לנכרים. 

בהגיעי לגיל 13 אבי החליט לחגוג לי בר מצווה כולל טקס עליה לתורה, על אף שאיני יהודי. החגיגה הזו היוותה את הקשר הראשון שלי לדת. גם אמי היתה מבולבלת בשל הדתות, המנהגים והטקסים עד כדי כך שלכבוד אותו יום הולדת 13 שצוין גם בגרמניה, היא רצתה לתת לי תחושת שייכות לעם היהודי. לשם כך לקחה אותי לראש הקהילה היהודית הרפורמית. שם “הטבילו אותי ליהדות” בבריכה המחוממת שלהם. 

מתי חל המפנה בקביעת הזהות שלך? 

אקדים ואומר שבגיל 8 עברנו לגור בארץ באופן די קבוע. התחלתי ללמוד בבית ספר קיבוצי בעמק הירדן. תמיד הרגשתי לא שייך. תלוש מהסביבה. כבר בבית ספר יסודי הרגשתי זיוף וחוסר אמת בעולם החילוני. אז, כמובן, לא ידעתי לבטא את זה במילים. 

בהגיעי לגיל 18 התגייסתי לצה”ל. שם לראשונה נחשפתי ליהודים דתיים. שאלתי אותם שאלות שסקרנו אותי על יהדות, תוך כדי שירותי הצבאי שלחו אותי לקורס גיור צבאי בשם נתיב – היה נחמד מאוד ומעניין. אך היתה חסרה שם אמת כזאת שתגרום לי לעזוב את אורח החיים הקודם שלי. משהו שם לא היה פתור לגמרי עבורי. לכן לא סיימתי שם את תהליך הגיור. 

אחרי הצבא הרגשתי צורך לצאת לחופשה. נסעתי לאמי בחזרה לגרמניה. הייתי בטראומה גדולה מהשירות הצבאי ולא הייתי מוכן לשמוע יותר על ישראל. בגרמניה התחלתי ללמוד פיזיותרפיה ולאחר מכן רפואה סינית. כל זה לא הספיק לי ולאחר שסיימתי את לימודי הרפואה התחלתי ללמוד אדריכלות. 

לימודי אדריכלות היו מחולקים לשניים: חצי בגרמניה וחצי בכל מיני מקומות בעולם שנקבעים באמצעות הגרלה. אחד המרצים בלימודי אדריכלות היה פרופסור שאמר לנו לבנות מודלים בהתאם לחלומות שלנו. הוא היה טיפוס מוזר וחשבתי שהוא מקשקש משהו לא מציאותי. אולם פתאום התחלתי לחלום על בניינים – באחד החלומות חלמתי על בניין שבנוי כמו מקדש הלניסטי, שנמצא בו בחור חרדי. אנחנו מדברים והוא מסביר לי דברים.. החלום הזה חזר על עצמו כל הזמן… 

הגיע זמן ההגרלה בו נקבע לאן כל אחד נוסע להמשך לימודיו בחו”ל. אני נדרשתי לנסוע לשנחאי שבסין. בשנחאי היתה קהילה גדולה של יהודים שברחו מהנאצים. מעונות הסטודנטים היו באותה שכונה שבה שהו יהודים במלחמת העולם השניה. 

יהודים אלה ניצלו בזכות השגריר היפני בליטא. יום אחד קיבלתי עבודה לעשות סקירה על הכנת שטח של בניינים. לצורך זה ירדתי לשכונה, ששטחה דומה לעיר ירושלים כולה. התבוננתי ברחובות… באותו יום נודע לי שזה יום כיפור. פתאום עלתה בי סקרנות לראות אם בית הכנסת של השכונה היהודית העתיקה הזאת פתוח. ואכן היה פתוח. 

פתאום חדרה בי ההכרה שאני מזהה את הבניין הזה. זה בדיוק הבנין שראיתי שוב ושוב בחלום. בתחילה הייתי ספקן אם זהו הבנין. אך כשנכנסתי פנימה ראיתי להפתעתי אותו איש חרדי מהחלום. שליח חב”ד בשנחאי, שלמה סבג, נדהמתי. 

הייתי שרוי בבהלה גדולה. למחרת הגעתי לתפילת נעילה ושם פגשתי ישראלי שעודד אותי לבוא לבית חב”ד בשבת. כשהגעתי לבית חב”ד בשבת אורו עיני. הרגשתי חמימות של בית וזכיתי לקבלת פנים לבבית. היות שהייתי בטוח שאני יהודי, התחלתי להגיע בקביעות לתפילות ולהשלים מניינים כל שבת. הגעתי לשמוע עוד ועוד שיעורים. 

בחופשת הסמסטר המעונות סגורים, ואני נסעתי לטייל בטאיוואן בהשגחה פרטית קיבלתי דירה מהמורה שלי לסינית ובתמורה טיפלתי לו בכלב. כחלק מהמסע שלי שם הלכתי לבית חב”ד טיוואן. פגשתי את שליח חב”ד, שלומי טביב. וגם שם הגעתי בשבתות לשיעורים.

ככל שלמדתי והעמקתי, הבנתי שאני לא יהודי ואינני יכול להשלים מנין לתפילה… עזבתי את לימודי האדריכלות וחזרתי ארצה. 

מתי עברת תהליך גיור עפ”י ההלכה? 

בדיוק בשלב זה. הגעתי לבית הדין. הדיינים בארץ ראו שאני רציני. ובתוך חצי שנה השלמתי את תהליך הגיור כדת וכדין. 

חיפשתי ישיבה שאוכל ללמוד בה כראוי. הגעתי לישיבה לחוזרים בתשובה בירושלים ואח”כ לישיבה רגילה בצפת. לאט לאט הוספתי בלימוד תורה, בקיום מצוות ובלימוד חסידות. בשלב מסוים חזרתי לגרמניה. שם הכרתי את הרב שמואל סגל, המשפיע שלי, והוא הורה לי להתחתן. 

בגרמניה קשה מאוד למצוא כלה יהודיה חסידית. הדרך לא היתה קלה. החיפוש הכביד עליי. קיבלתי על עצמי לעשות יותר למען הזולת. ניחנתי בכשרון לנגרות. שיפצתי פריטים לבית חב”ד. התחלתי למסור לקשישות יהודיות שיעורים בחסידות. וכעבור חודש מההחלטות הטובות הציעו לי את אשתי שתחי’, ההצעה הנכונה לי, תודה לה’. 

משפט לסיום? 

אנחנו מודים לקב”ה על כל חסדיו. על כך שהאיר לשנינו את הדרך. זיכה אותנו לטעום את טעם החיים ולהקים בית יהודי חסידי, המושתת על אדני התורה ועל אורה של תורת החסידות.