הרב מאניס פרידמן

“שעשני כרצונו זו מחמאה אדירה. גבר לא יכול להגיד את זה, כי הוא לא נעשה כרצונו. לאמיתו של דבר, הנברא היחידי בעולם שעונה להגדרת ‘כרצונו’ הוא האישה. לא מלאכים, לא שרפים ואפילו לא צדיקים”

הרב מאניס פרידמן הוא תופעה אשר חוצה קהלים וחוצה מגזרים. מילותיו הקולחות מוצאות את דרכן לרחבי העולם. נוגעות בנקודה הפנימית, ומוציאות קריאות התפעלות כשהדברים הופכים לסדורים על מקומם. הפעם על מוקד הדיון: האישה, הבינה והברכה שבעולם בזכותה.

מלכהלי // פורסם במגזין 64, אדר ה’תשפ”ג

הפגישה עם הרב מאניס פרידמן מתקיימת בביתו. בין רינג תאורה, מסך שחור, מחשב ואביזרי שידור. זהו המקום ממנו הוא משדר לעולם את רעיונות היהדות במילים פשוטות, שקולעות לנבכי הנפש. שאלות הראיון הועלו על ידי עוקבות הסטטוס בוואטספ של המגזין*והן עסקו בשאלת הפמיניזם. האם טובה היא או לא, האם שויון מגדרי עולה בקנה אחד עם היהדות או שסותר אותן. הרב פרידמן ידוע כמי ששאלות קשות אינן עומדות בפניו. הוא מקשיב בכובד ראש, ורק לאחר שניות ספורות הוא מתחיל להשיב. השתיקה וזמן ההקשבה כמו מבשילים בתוכו את המחשבה ואת הרעיון שהוא רוצה לפרוש. ומצד שני, מאפשרים לדברים להדהד בחלל ולהיקלט אצל השומעים.

יישור קו

לפני שנכנסים לעומק השיח, לרב פרידמן חשוב לבצע יישור קו בהקשר למושגים שעתידים לעלות על השולחן: פמיניזם, אישה, נשיות והשאלה האם רצון לשיוויון מגדרי הוא טוב או לא. השוואת המושגים חשובה ביותר לפני שמנסים לפסול, להאדיר לקטלג או לשבח. הרב פותח בארבעת הבנים שבהגדה, ושואל מי הבן המועדף. “רבים חושבים שהבן החכם הוא הטוב מכולם, אבל למען האמת יש צורך לשים לב לבן התם, שאומר ‘מה זאת’. אין זו שאלה כי אם תשובה. התם אומר כי לפני שדנים על דברים, חשוב להבין על מה מדברים. זו גישה מובחרת, שמעמידה את התם כבר-דעת”.

ראשית, מדגיש הרב, נשים צריכות להיות גאות על עצם היותן נשים, שכן נשיות היא מעלה הייחודיות רק להן. “פמיניזם בהגדרתו הוא בדיוק זה,” הוא אומר, “אנחנו מפעילים תכנית לנערות מזה עשרות שנים. בימים עברו הקדשנו את מירב המאמצים לכך שהנערות תהיינה גאות ביהדותן. גאווה יהודית היא סמל ומשמעות ששמרו על העם היהודי בוודאי בניכר. אבל היום הגענו למצב שלפני הכל צריך לגרום להן להיות גאות בהיותן בנות. אחרת נוצר מצב נוראי של בעיות זהות. נשיות היא מעלה ייחודית. כשמבינים את המשמעות הנכונה של פמיניזם אפשר לקשור אותו עם ביאת משיח: כתוב כי בזמן הגאולה ‘נקבה תסובב גבר’. ו’אשת חיל עטרת בעלה’, המשמעות היא שהנשים והנשיות יהפכו להיות משמעותיות מאוד בעידן הגאולה, כאשר העולם יבוא על תיקונו. בזמן זה, הברואים יעסקו בדרך להפוך את הטוב לטוב יותר. זו תכונה נשית מובהקת. נשאלת השאלה מה גברים יעשו בזמן הזה, הרי הם אוהבים לתקן מטבעם, השפה הגברית שואלת מה צריך לעשות, לתקן, להביא, להוריד, לסדר. כשהכל מסודר הגבר אינו מוצא את עצמו. הוא מחפש את הוראות הביצוע הבאות. לעומת זאת אישה היא אחרת. היא נהנית מהסדר, מהתיקון. גברים ילמדו מנשים כיצד להתרגש דווקא כשהכל מושלם. וכדי שהתהליך הזה יתרחש בצורה מיטבית כבר היום, עם התקדמות האנושות לקראת ביאת משיח, נשים הופכות להיות מוערכות יותר. מעניין לציין כי כשהגבר עסוק בתיקון העולם, כפי טבעו, הוא מוכרח להיות אקטיבי. אבל כשתינוק גדל בתוך אישה, זה קורה גם בזמן שהיא ישנה, כשהיא פאסיבית, כי היא מקום לחיים. כמו חווה, שהיתה אם כל חי”.

ואקום נשי

הוא מזכיר את חווה, ומבקש להציג את סיפור חטא עץ הדעת בפרספקטיבה עמוקה יותר. “נאמר לחווה: ‘ואל אישך תשוקתך’. יש המפרשים זאת כעונש. אבל אם זה עונש, אז אדם הראשון היה צריך לקבל עונש זהה. משהו בסגנון: ‘ואל אישתך תשוקתך’. הרי שניהם ביצעו אותו מעשה,” הוא עוצר ומאפשר לשאלה להדהד בחלל, “הנקודה היא שזו אינה ענישה. זה תיאור של הטבע האנושי. טבע האישה הוא להיות בעמדת מקבל וטבע הגבר הוא להיות בעמדת משפיע”.

תשוקה, לדבריו של הרב פרידמן, היא ואקום. הוא מצטט משל בשמו של הרבי מליובאוויטש. “כשרוצים למלא תרופה במזרק, יש למשוך לאחור את הבוכנה שבתוך השפופרת. ככל שהבוכנה מתרחקת, כך החומר הולך וממלא את השפופרת. במילים אחרות, המילוי מתאפשר בזכות הוואקום שנוצר. תשוקת האישה יוצרת ואקום שמזמינה את הגבר להכנס לעמדת המשפיע שבו. וחשוב להבין כי בדיאלוג שבין משפיע למקבל, המקבל הוא מהותי יותר. אם נקביל את הדברים לעולם תוכן אחר: תלמידים- עמדת מקבל ומורים- עמדת משפיע. יכולים להיות הרבה תלמידים גם כאשר אין מורה. אבל מצב הפוך הוא בלתי אפשרי. מורים אינם יכולים להיות מורים, אם אין להם תלמידים. גם מלך אינו יכול למלוך אם אין איתו עם. המשמעות היא שכל החיים מתחילים עם תשוקת האישה, וזה פנימי כל כך, עד שהיא אינה צריכה לעשות כלום מלבד להיות. היא נמצאת שם והכל בא אליה, כמו ואקום”.

קרדיט לחווה

הרב פרידמן מבקש לשים לב לטרמינולוגיה סביב חטא עץ הדעת. “הסתכלות על הדברים בעיניים של אנשים עם שני יצרים, טוב ורע, מביאה למוסר השכל שונה לגמרי,” הוא פותח, “ראשית, לא מדובר על עבירה, אלא על חטא,” הוא מדגיש, “עבירה עניינה הפסק ונתק. חטא עניינו ירידה והנמכה. כשנשמה מגיעה לעולם מתארים כיצד היא יורדת לתוך הגוף. ברור כי אין מדובר בעבירה, אלא בתיאור מצב. בנוסף לכך, חטא עץ הדעת לא נבע מיצר הרע, כי לא היה קיים כלל מושג של יצר הרע בגן עדן”.

לאחר הקדמה זו הגיע הזמן לברר מה כן קרה שם, והרב פרידמן ממשיך: “חוה שמעה בדברי השם שיש שתי אפשרויות. בין השורות היא הבינה כי בורא עולם מציב בפניהם בחירה חופשית איך לפעול. במקביל היא הבינה שה’ מתאווה לדירה בתחתונים, וגן עדן אינו העולם התחתון. ההבנה הזו, שתכלית הכוונה האלוקית היא לצאת מגן עדן אל עולם המוות, הובילה אותה לבצע את חטא עץ הדעת. היציאה היא הירידה המתוארת. ומשום שלא היתה כאן עבירה, גם לא היה עונש”.

הרב פרידמן חוזר ומדגיש כי חוה אינה האיש הרע בסיפור, אלא האיש החכם. “כשאדם הראשון נשאל על ידי הבורא המן העץ אשר צוויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת? ואדם משיב לבורא עולם, ‘האישה אשר נתת עמדי’. הוא לא מאשים אותה. הוא נותן לה קרדיט. הוא אומר: אם הייתי נשאר לבד- לא הייתי עושה זאת, כי לא הבנתי שהכוונה האלוקית היא דווקא לאכול וכך לזכות לתקן את העולם. הקרדיט מגיע לה. ההוכחה החזקה ביותר לדברים,” הוא מוסיף, “שרק לאחר החטא קורא האדם את שמה חוה. התורה מסבירה את כוונתו: ‘כי היא היתה אם כל חי’. זה סותר את הגישה המוכרת לרבים, לפיה יש לראות בחווה את זו שהביאה את המוות לעולם”.

שלוש ברכות

השאלה האחרונה המוצגת לרב נוגעת לברכת ‘שלא עשני אישה’. “נרחיב את השאלה,” מבקש הרב פרידמן, “העובדה שבכל בוקר מברכים גברים מחדש ‘שלא עשני אישה’ מעלה תמיהה. האם אין זו ברכה לבטלה?” הוא עוצר ומוודא שהשאלה ברורה, “כלל הברכות הללו: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד ושלא עשני אישה נועדו להדגיש מצב שהיה אפשרי לגבר היהודי. ‘שלא עשני גוי’: כולנו בני נח. יכולנו להיות גויים, ובורא עולם הפך אותנו ליהודים. הסיבה לחזרה על הברכה היא שעלולה להיות תאווה נסתרת ביהודי להיות גוי. הרי הרבה יותר קל לקיים שבע מצוות במקום תרי”ג. ולכן מברכים בכל בוקר מחדש: תודה שאני לא גוי. זו התמודדות יומית. גם ברכת ‘שלא עשני עבד’ נובעת מכך שעלולה להיות תאווה מסוימת להיות עבד ולהיות ראש קטן. לעומת זאת, אין ברכת ‘שלא עשני קוף’ כי האדם מעולם לא היה קוף ואין לו שום תאווה להיות קוף, אז אין סיבה לברך על כך. לגבי אישה: ידוע כי כל עובר מתחיל כנקבה ולאחר מכן הופך לזכר. בנוסף לכך, האישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן, ולכן כשהגבר מתעורר בבוקר הוא מזכיר לעצמו שאמנם כולם עושים מצוות, אבל הוא מקבל את המקסימום. הוא מודה על כך לאלוקים”.

ומה קורה אצל האישה?

“היא מברכת ‘שעשני כרצונו’. זו מחמאה אדירה,” טוען הרב פרידמן. “גבר אינו יכול לומר את זה, כי מי אמר שהוא כרצונו? הרי יש לו יצר הרע, הוא זקוק לברית מילה, הוא ממש לא כרצונו. הנברא היחיד שנעשה כרצונו של בורא עולם זו האישה. לא מלאכים, לא שרפים ואפילו לא צדיקים. רק חווה. נשים לב כי בסיום הבריאה נכתב כי ה’ התבונן בכל שנעשה ‘והנה טוב מאוד’. כמה פסוקים לאחר מכן נכתב ‘לא טוב היות האדם לבדו’. אז היה טוב או לא?” הוא מחייך, “התשובה היא שהבריאה אכן היתה טובה. אבל הדרך להפוך את העולם המושלם הזה לדירה בתחתונים עוברת רק באמצעות האישה, שנעשתה כרצונו”.