ג’ודי ניר מוזס שלום

לפני מספר שבועות התפרסמה מודעה יוצאת דופן מעל דפי העיתון הגדול במדינה, ידיעות אחרונות. תוכן המודעה היה כי העיתון שומר מקום מיוחד בין דפיו לידיעה חשובה ביותר. המודעה כצפוי, עוררה הדים רבים וסקרנה את הקוראים, שפנו לצפות בסרטון ההסבר שקישורו צורף למודעה. מאחורי המודעה עומד סיפור מדהים בן שלושים שנים של השגחה פרטית, של ברכת הצלחה שמיימית ושל הבטחה שנשמרה עד היום.

אסתי לנצ׳נר//צילום: שיינא פרוטשנסקי

סיפורה של המודעה שמתואר בפתיח הכתבה הינו סיפור שלא שומעים בכל יום. במרכזו עומדת ג’ודי ניר מוזס שלום. בעלת שליטה ב״ידיעות אחרונות״ ואחת הנשים העסוקות והמשפיעות כיום בישראל. ג’ודי היא דמות מוכרת מאוד. היא בעלת טור, מגישה תוכנית רדיו קבועה ומהווה דמות אהובה ומועדפת בתכניות אירוח רבות. לצד עבודתה התקשורתית, היא גם נשיאת עמותת ״חום״ המסייעת למשפחות המצויות במצוקה.

באופן אישי, כמי שחלמה כל חייה לעסוק בתחום הכתיבה, ג’ודי מעניינת אותי במיוחד ומהווה עבורי דמות להשראה. לכן כשנקרתה בדרכי ההזדמנות לראיין אותה, שמחתי מאוד. כאשר פניתי אליה בבקשה לשתף את קוראות ‘אשת’ בסיפורה המיוחד היא הסכימה מיד.

עולם התקשורת

ג’ודי היא בתם של משפחת מוזס, בעלי העיתון “ידיעות אחרונות” המופץ בארץ כבר למעלה משמונים שנים. ג’ודי נולדה לתוך עולם העשייה התקשורתית. בו מקומה הטבעי.

כשהיא נשאלת האם לדעתה ניתן לשלב הורות עם עבודה תקשורתית היא משתפת מניסיונה: “עבודה עיתונאית היא עבודה יחסית נוחה. אפשר לשלב אותה עם הורות. המסר שלי לנשים אחרות הוא לא לוותר על שום חלום. חלומות נועדו כדי שנגשים אותם, וכל חלום מציאותי הוא בר הגשמה. אם יש לך חלום לעבוד בתחום מסוים, לכי על זה. אם את אוהבת את העבודה שלך, אין לי ספק שתצטייני בה”.

אשת חסד

מנשה כהן, היום מנכ”ל העמותה ואיש חינוך ומנהל בית ספר בפתח תקווה, נחשף למצוקת רעב בקרב ילדים. בביקורים בבתי התלמידים, מצאו מנשה וצוות המחנכים שהתלווה אליו מציאות קשה של עוני ושל הזנחה. בעקבות כך, גייסו תרומות של מזון ושל בגדים מחברים ומאזרחים וחילקו אותם למשפחות התלמידים.

במהירות הבינו מנשה וחבריו כי המצוקה רחבת הינה היקף וחוצה מגזרים הרבה מעבר למה שחשבו. בעקבות זאת החליטו להרים את הכפפה ולהקים עמותה שתסייע למשפחות מצוקה ברכישת מזון, ביגוד והנעלה כמו גם עזרה בתיקון וברכישה של מוצרי חשמל חיוניים.

הדרך אל הקמת העמותה הייתה רצופת מכשולים, אולם בזכות התגייסותם של אנשים טובים, ובכללם אנשי התקשורת ג’ודי ניר מוזס שלום וניסים משעל, ב-10 בפברואר 2004 הוקמה עמותת חום. ג’ודי משמשת כיום כנשיאת העמותה וניסים משעל הוא יושב הראש.

כל פעילות העמותה נעשית בהתנדבות מלאה מתוך שיתוף פעולה עם משרד הרווחה ועם לשכות הרווחה המוניציפליות ברחבי הארץ. בעמותת חום מתנדבים לסירוגין כ-3,000 איש המגיעים מכל קשת המקצועות במשק: עורכי דין, רואי חשבון, רופאים, פסיכולוגים, אנשי חינוך, אנשי תקשורת, יחידות צה”ל וקציני צבא בכירים בקבע ובמילואים. גם מקומם של תלמידי בתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ אינו נפקד במערך. הם מבצעים בעמותה פעילות התנדבותית במסגרת חובתם לתעודת בגרות.

לפעילות העמותה נרתמות רשתות מזון וביגוד גדולות כגון ויקטורי 54 אשר תורמות לעמותה מוצרים חדשים ואיכותיים. ואחת לשנה מפיקה תחנת הרדיו 103FM משדר התרמה מיוחד לגיוס חבילות מזון ותווי קניה עבור ילדים, תינוקות וחיילים הנמצאים במצוקה.

“ההתנדבות בעמותה היא דבר לא פשוט,” משתפת ג’ודי, “זה שוחק. בעמותה אנחנו עושים הכל לבד וזה לא קל מצד אחד. אבל מצד שני, ההתנדבות הזו תורמת למתנדבים המון. מעצם הידיעה שאת יכולה לעזור לאנשים שמזלם לא שפר עליהם, עושה לך טוב לנשמה, זה מעשיר אותך מבחינה נפשית. בעולם תזזיתי שבו שום דבר לא מרגש, הנתינה יוצרת תחושה שפועלת חזק מאוד בנפש”.

רושם עז

אנחנו עוברות לשוחח על המודעה המסקרנת שפורסמה בעיתון. “הקשר של משפחתי לרבי מליובאוויטש נוצר לראשונה לפני למעלה משלושים שנים במהלך טיול של הוריי, פולה ונוח מוזס, בניו יורק,״ מקדימה ג׳ודי, ״על אף שהם לא שמרו מצוות, הם החליטו לכלול בטיול ביקור אצל הרבי״.

הפגישה הזו הותירה בהם רושם עז וליוותה אותם במשך שנים רבות. ״על אף היות הרבי אדם עסוק מאוד הוא קיבל אותם בחדרו לפגישה אישית,״ מתארת ג׳ודי, ״הוריי הגיעו למשרדו בשעת לילה הקרובה לחצות ובמשך כחמש שעות שוחח עימם הרבי על נושאים רבים. הפגישה המיוחדת הזו השפיעה במיוחד על אימי, שעברה חיים לא קלים והתמודדה עם אתגרים רבים בחייה. לאחר מכן היא סיפרה כי הרבי נסך בה כוח עצום ונטל ממנה משקל רב מהכאב אותו סחבה במשך שנים”.

ברכה לא שגרתית

מספר שנים לאחר מכן, נקרתה בדרכה של ג’ודי ההזדמנות לנסוע לניו יורק. כשהיא מצוידת בסיפור הפגישה המרגשת של הוריה הגיעה ג’ודי לבית מדרשו של הרבי, שם זכתה לעבור מולו במעמד המפורסם של חלוקת דולרים לברכה. ״זו היתה חוויה עוצמתית מאוד,״ היא מציינת.

לאחר שנה, ג’ודי הגיעה שוב לניו יורק, הפעם עם בעלה דאז, סילבן שלום. הם החליטו להגיע גם הפעם לקבל את ברכתו של הרבי מליובאוויטש. והיא מספרת: “היה זה ערב הבחירות לפריימריז בליכוד. הגענו לרבי על מנת לקבל את ברכתו להצלחתו של סילבן בפוליטיקה,” ג’ודי לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה: “התור היה אחד הארוכים שאני זוכרת. המתנו במשך שעות כדי לעבור מול הרבי ולקבל את ברכתו. האנשים עברו מולו כמו סרט נע ומהיר. כאשר הגיע תורנו, הרבי בירך את סילבן להצלחה במישור הפוליטי ופנה אליי. המזכיר שלו הציג אותי בפניו בתור הבעלים של עיתון ‘ידיעות אחרונות’ ואני אמרתי לרבי: ‘ברכת אותי לפני שנה, ומאז ברכתך העיתון מצליח. גדל והולך…’ ציפיתי שאקבל ברכה שגרתית, ושנמשיך הלאה. אך הרבי נעצר, הביט בי במבט חודר ועמוק ואמר לי: הסוכנות שלך נקראת: “ידיעות אחרונות”. מה שיהיה באחרית כל הימים, שיבוא משיח צדקנו! אזי, תכיני מקום פנוי בעיתון הכי קרוב, וזה לכשעצמו יקדים את הביאה שלו, כיוון שידע שכבר מוכן פרסום שיסלול לפניו הדרך. הצלחה רבה, בשביל הידיעה האחרונה האמורה בקרוב ממש….”

ג׳ודי יצאה מהמפגש אחוזת התרגשות. ״מה שבעצם הרבי אמר זה, שבתור הבעלים של העיתון עליי לשמור בו מקום פנוי על מנת להודיע על ביאת משיח. ידעתי שזו ברכה לא שגרתית,” ג’ודי נעצרת רגע ומסבירה: “עולם התקשורת עבר אין ספור תהפוכות במהלך השנים. עיתונים רבים ידעו עליות ומורדות, ואילו ׳ידיעות אחרונות׳ שמר על כוחו ועל עוצמתו עד היום. ברור לי מעל לכל ספק שזה בזכות הברכה של הרבי שמלווה אותנו עד היום”.

אני שואלת את ג׳ודי האם יש לה את הדולר שהרבי נתן לה באותו מעמד, והיא עונה מיד: “ברור! זה דבר חזק מאוד, הדולר הזה, בן אדם לא שומר משהו סתם במשך למעלה משלושים שנים. אני מחזיקה אותו קרוב אליי ממש כמו קמיע ששומר עליי”.

תחרות משנה חיים

חלפו שנים ובקשתו המיוחדת של הרבי לא נשכחה ממנה. “זה תמיד היה קיים בפינת הראש שלי. כבר שנים שאינני שוכחת את הבקשה של הרבי, ויודעת שאנחנו חייבים להיות שם גדולים וחזקים כדי לבשר על ביאת משיח, כפי שצפה הרבי”.

סיפור ההבטחה הוצף לאחרונה בעקבות תחרות “עסקים קטנים” מבית ynet ו”ידיעות אחרונות” בחסות בנק הפועלים. התחרות עמדה השנה בסימן: “משבר הקורונה המתמשך”.

שופטי התחרות, מנכ”לים בכירים במשק, בחנו את העסקים, את פעילותם ואת תוצאותיהם, ולבסוף נבחרו הזוכים. במקום הראשון זכתה חברת “ימות המשיח”, חברה חרדית שמתמחה בהנגשת תוכן ושירות דיגיטלי באמצעות קווי טלפון למגזר החרדי, ללקויי ראיה ולבני הגיל השלישי.

בזמן משבר הקורונה נחלצה חברת ״ימות המשיח״ לעזרת לקוחותיה ופיתחה מערכות למידה מרחוק בהן עושים שימוש אלפי מוסדות חינוך ואקדמיה בשידורים חיים באמצעות הטלפון, בשיעורים מוקלטים, במבחנים ובעוד.

פרס הזכייה עמד על סכום של מאה אלף שקלים לפרסום שירותי החברה בעיתון או באתר ynet מבית ‘ידיעות אחרונות’. בזמן חשיבת צוות השיווק של החברה כיצד לנצל את סכום הזכייה, הבריק רעיון במוחו של מנכ”ל החברה ר’ יעקב לנצ’נר, שנוהג בדרך קבע וכאג’נדה אישית לממש את מטרת השפע הגשמי לטובת עניינים רוחניים נעלים. הוא חשב כיצד לממש את הפרס בצורה הטובה ביותר. הרעיון היה להציף אותו סיפור ההבטחה מלפני שלושים שנים.

אחכה לו

פרסום המודעה עורר עניין רב בציבור. הן בציבור הכללי והן בציבור החרדי. תוך זמן קצר ג’ודי הוזמנה לעשרות אירועי נשים בתוך חסידות חב”ד ומחוצה לה. כולם רצו לשמוע מכלי ראשון את פרטי הסיפור המופלא.

ג’ודי מצידה שמחה על ההזדמנות לפרסם את סיפורה ולקחה חלק בכל אותם אירועים. התגובות הנרגשות לא איחרו לבוא, עד כי לאחרונה התגלה קשר משפחתי מפתיע בין שליחת הרבי, יָחֵל קופצ’יק, למדינת  טנזניה שבאפריקה לבין ג’ודי עצמה. קשר שלולא הסיפור, לא היה מתגלה כלל. גם בתקשורת הכללית מצאו עניין רב בסיפורה של ג’ודי. והיא הוצפה בהודעות ובשאלות אודות הסיפור. “היו ששאלו אותי מה הקשר,״ היא מפרטת, ״שאלו אם אני דתיה, מה חשבתי על בקשתו של הרבי. האם אני מאמינה בביאת המשיח? ועוד. האמת, שאני מחכה מאוד למשיח. אני חושבת שכדי לקרב אותו, אנחנו צריכים להתאחד ויכולים להתאחד. העם שלנו עושה את זה מצוין כשיש צרות, אבל ניתן לעשות את זה גם בשגרת יום יום. אין שום סיבה שלא נסתדר האחת עם השניה, אין סיבה שלא נכבד ונאהב גם את מי שלא חושב כמונו. אני רואה מה שקורה בעם שלנו ועצוב לי מאוד. אנחנו כעם צריכים להיות ביחד ולתת למשיח מוטיבציה להגיע ולגאול אותנו”.

נקודת אור

לסיום, משתפת ג׳ודי: ״לפני מספר חודשים חוויתי משבר אישי לא פשוט. הרגשתי קושי גדול ולא ידעתי כיצד לצאת מזה. באחד הימים הזדמן לי להגיע לבקר חבר שיש לו סופר-מרקט, הגעתי למשרדו, ועיניי נחו על תמונה גדולה ומרשימה של הרבי, שהייתה תלויה על הקיר בחדרו. הבטתי בעיניו הטובות של הרבי ומשהו בי כמו התעורר לחיים. מצאתי את עצמי מדברת עם התמונה. מספרת לרבי את אשר על ליבי. אני חייבת להגיד שאני רחוקה שנות אור מכל מיסטיקה שהיא, אך משהו בסיטואציה הזו היה שונה והרגיש לי נכון. הרגשתי שאני משחזרת את המעמד המיוחד שהיה לי אצל הרבי לפני שלושים שנים, והלב שלי התמלא חום. אחרי אותו יום משהו בי נרגע ולאחר מכן הכל הסתדר”.